אִם שָׁכַח תְּפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ וְעָשָׂה בָּהֶם צְרָכָיו, מֵנִיחַ יָדוֹ עֲלֵיהֶן עַד שֶׁיִּגְמֹר עַמּוּד (יב) הָרִאשׁוֹן, וְיוֹצֵא וְחוֹלְצָן, וְחוֹזֵר וְנִכְנָס.

מֻתָּר לְרוֹפֵא לִקַּח עָבִיט שֶׁל מֵי רַגְלַיִם בְּיָדוֹ וּתְפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ, וּבַעַל נֶפֶשׁ יַחְמִיר לְעַצְמוֹ:

כָּל זְמַן שֶׁתְּפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ אוֹ בִּזְרוֹעוֹ, אָסוּר לִישַׁן בָּהֶם אֲפִלּוּ שְׁנַת עֲרַאי, אֶלָּא אִם הֵנִיחַ עָלֶיהָ סוּדַר וְלֹא הָיְתָה עִמּוֹ אִשָּׁה, יָשֵׁן בָּהֶם שְׁנַת (א) עֲרַאי, וְכֵיצַד הוּא עוֹשֶׂה, מֵנִיחַ רֹאשׁוֹ בֵּין בִּרְכָּיו וְהוּא יוֹשֵׁב וְיָשֵׁן. הָיוּ תְּפִלִּין כְּרוּכִין בְּיָדוֹ מֻתָּר לִישַׁן בָּהֶם אֲפִלּוּ שְׁנַת קֶבַע, וְאִם אוֹחֲזָן בְּיָדוֹ וְאֵינָם כְּרוּכִים בְּיָדוֹ אָסוּר לִישַׁן בָּהֶם אֲפִלּוּ שְׁנַת (ב) עֲרַאי: הגה: וְדַוְקָא כְּשֶׁאוֹחֲזָן בְּלֹא נַרְתְּקָן, אֲבָל בְּנַרְתְּקָן בְּכָל עִנְיָן (ג) שָׁרֵי (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָעִטּוּר):