(ב) דזמרה. דהוא ברכה אחרונה על פסוקי דזמרה ולא כטועין שמתחילין מישתבח שמברכין ברכה לבטלה. מי שבא לבה''כ בשעה שהש''ץ מתחיל ישתבח ואם יאמר ברוך שאמר ותהלה לדוד לא יוכל להתפלל עם הציבור וישתבח לבדו גם כן אין לאומרה. טוב הוא שישתוק וישמע ישתבח מהש''ץ ויענה אמן ויתפלל אז עם הציבור. מט''מ ע''ת מ''א:

(ג) לישתבח. עיין בתשובת גינת ורדים חלק א''ח כלל א' סי' נ''א ובשיורי כה''ג ובתשובת מטה יוסף ח''ב סי' י''א מי שהוצרך לנקביו בתוך פסוקי דזמרה והלך ועשה צרכיו וחזר יטול ידיו ויברך ומניח ציצית ותפילין ויברך עליהם גינת ורדים חלק א''ח כלל א' סי' נ''א ע''ב ע''ש ולפי מ''ש לעיל בסי' כ''ה ס''ק ט''ז בשם המ''א משמע דא''צ לברך וע''ל סי' ח' סעיף י''ד. חבורה שאומרים תהלים בבה''כ ואירע שלא היה מנין קודם ברוך שאמר אסור לומר קדיש בתוך פסוקי דזמרה תשובת פני יהושע חלק א''ח סי' ה' וע''ל סי' נ''א ס''ק ג' מש''ש בשם מקור ברוך: (ד) הש''ץ. אבל היחיד יאמר ישתבח מיד וכן בשבת אם גמר פסוקי דזמרה קודם הש''ץ יאמר ישתבח מיד. מגן אברהם: (ה) וישתוק. פי' שלא יפסיק בדיבור ויוכל להמתין חצי שעה עם ישתבח מהר''מ מינץ וכ' מ''א נ''ל דאפילו שהה מחמת אונס כדי לגמור כולה א''צ לחזור לראש:

(ו) הגון. כתב מהר''ם מינץ בגדי ש''צ צריכים שיהיו נקיים בלי לכלוך ורבב ובגדיו יהיו ארוכים שלא יראו רגליו ויכנס לב''ה ראשון ויצא אחרון ע''ש סימן פ''א ולא יהא טפש וסכל אלא שיהא שיוכל לדבר בעסקי הקהל כפי שצריך רש''ל: (ז) בילדותו. בתשובת הרא''ם סי' פ''ו דבש''ץ דעלמא שאינו ש''ץ בתענית א''צ שיהא פרקו נאה אלא כל שעכשיו יש לו מעשים טובים אע''פ שבילדותו יצא עליו שם רע ואפי' עבד ע''ז כיון ששב בתשובה ראוי להיות ש''ץ קבוע וכ''כ הרש''ך ח''ב סי' ק''ז והר''א ששון סי' קנ''ז. ומהרש''ל בתשוב' סימן נ' הסכים ג''כ דוקא בתענית ובמעמדות אבל בשאר ימים אפי' בקבע כל שאינו רשע ושהוא מרוצה לעם וקולו ערב ורגיל לקרות ממנין לש''ץ וכן העלה להלכה המחבר יד אהרן דלש''ץ דעלמא לא בעינן פרקו נאה וכל שראינו ששב בתשובה ראוי קרינן ביה וכ''פ רוב האחרונים ועיין הר''ש הלוי חלק י''ד סימן כ''ח וכך העלה הע''ת ומסיים ונ''ל דאם גוזרין הציבור תענית אע''פ שאין עכשיו תענית צבור מ''מ לא יתפלל ש''ץ כזה וק''ו בראש השנה ובי''ה ע''ש עוד העלה הע''ת דגם המחבר לא החמיר במה שפסק שלא יצא עליו שם רע בילדותו היינו שלא למנותו לכתחלה אבל להעבירו ולסלקו אחר שהוחזק ש''ץ אין לנו להחמיר וכ''כ המ''א. ובתשובת הראנ''ח ח''ב סי' מ''א ועיין סעיף כ''ה: וכתב עוד שם דאם יצא עליו שם רע עתה והוא קלא דלא פסק אפילו יחיד יוכל למחות להעבירו וכל שכבר העבירוהו ועמד כך ימים ושנים בהסכמת הקהל ורוצים למנותו הוי עכשיו כתחלת קבלה ואפילו מיעוט יכולין לעכב ואם המוחים הם המנהיגים הוי כאלו מוחים כל הקהל אם לא במקום שיש בוררים ויש חרם שלא לשנות גזירתם אז אינו מועיל הפרנסים מ''א בשם מ''צ ע''ש ובכה''ג. ובתשובת חוט השני סי' ע''ה כתב כיון דעברו עליו מים הזדונים יש להעבירו אבל בהזמנה שהזמין להמיר ולא המיר מרצונו וחזר בתשובה מעליא וכבר קבלוהו עליהם לש''ץ אין להורידו ע''ש ועיין בחות יאיר סי' קע''ו ובשער אפרים סי' ל''א ובעדות ביהוסף סי' פ''ז. ולכ''ע אם עבר באונס ושב בתשובה מותר אפי' לכתחלה. וכ''כ המ''א. ש''ץ שיצא פעמים רבות טריפה מתחת ידו מסלקין אותו מש''ץ מ''ץ ח''ב סי' ע''ה. טוב לחזור אחר ש''ץ בן צדיק כי אינו דומה תפלת צדיק בן צדיק וכו' ב''ח רש''ל. וט''ז ס''ק ג' חולק וכתב דיש לקרב לאותו שאינו מיוחס לקרב את הרחוקים לשכינה דרחמנא לבא בעי ותהיה תפלתו נשמעת יותר מצדיק בן צדיק. מי שנפלו זרועותיו מותר להיות ש''ץ שדרך הקב''ה להשתמש בכלים שבורים דכתיב לב נשבר וגו' רש''ל פ''ק דחולין והמ''א ס''ק ח' חולק עליו וכתב דיש ליזהר בש''ץ שלא להיות בעל מום ועוד הקריבהו נא לפחתך (ובס' אליהו רבה הביא כמה ראיות דמותר להיות ש''ץ בעל מום ע''ש):