מִזְמוֹר לְתוֹדָה יֵשׁ לְאָמְרוֹ בִּנְגִינָה, שֶׁכָּל הַשִּׁירוֹת עֲתִידוֹת לִבָּטֵל, חוּץ מִמִּזְמוֹר לְתוֹדָה: הגה: וְאֵין אוֹמְרִים מִזְמוֹר לְתוֹדָה בְּשַׁבָּת (ט) וְיוֹם טוֹב (טוּר), אוֹ בִּימֵי פֶּסַח, שֶׁאֵין תּוֹדָה קְרֵבָה בָּהֶם מִשּׁוּם חָמֵץ, וְלֹא (י) בְּעֶרֶב פֶּסַח וע''ל סי' תכ''ט וְלֹא בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר וע''ל סי' תר''ד וְכֵן נָהֲגוּ בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ (מִנְהָגִים):
אִם בָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמָצָא צִבּוּר בְּסוֹף פְּסוּקֵי (א) דְּזִמְרָה, אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁאָמַר עַד מְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחוֹת, וְאַחַר כָּךְ תְּהִלָּה לְדָוִד עַד מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּיָהּ, וְאַחַר כָּךְ הַלְלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם עַד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרוֹבוֹ הַלְלוּיָהּ, וְאַחַר כָּךְ הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ עַד כָּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ: הגה: וְאִם יֵשׁ לוֹ שְׁהוּת יוֹתֵר יֹאמַר הוֹדוּ לַה' (ב) קִרְאוּ עַד וְהוּא רַחוּם, וִידַלֵּג עַד וְהוּא רַחוּם שֶׁקֹּדֶם אַשְׁרֵי, כִּי בֵּינְתַיִם אֵינָן רַק פְּסוּקִים (ג) מְלֻקָּטִים (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק ז' מֵהִלְכוֹת תְּפִלָּה) וְאַחַר כָּךְ יִשְׁתַּבַּח, וְאַחַר כָּךְ יוֹצֵר וּקְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ, וְיִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר. וְאִם אֵין שְׁהוּת כָּל כָּךְ, יְדַלֵּג גַּם מִזְמוֹר הַלְלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם: הגה: אִם עוֹד אֵין שְׁהוּת, לֹא יֹאמַר, רַק בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וּתְהִלָּה לְדָוִד וְיִשְׁתַּבַּח (הָרֹא''שׁ וְהר''י פ' אֵין עוֹמְדִין) וְאִם כְּבַר הִתְחִילוּ הַצִּבּוּר יוֹצֵר, וְאֵין שְׁהוּת לוֹמַר פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה אֲפִלּוּ בְּדִלּוּג, (ד) יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ עִם הַצִּבּוּר, וְיִתְפַּלֵּל עִמָּהֶם, וְאַחַר כָּךְ יִקְרָא כָּל פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה בְּלֹא בְּרָכָה שֶׁלִּפְנֵיהֶם וְלֹא שֶׁל (ה) אַחֲרֵיהֶם: הגה: וּמִכָּל מָקוֹם יֹאמַר כָּל (ו) הַבְּרָכוֹת שֶׁמְּחֻיָּב לְבָרֵךְ בַּבֹּקֶר (כָּל בּוֹ וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם מַהֲרִי''א) כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר סי' מ''ו וּמ''ז:
באר היטב
(א) דזמרה. המגיד הזהיר לבית יוסף לבוא לבה''כ בהשכמה כדי שיוכל להתפלל כסדר ולא בדילוג כי העושה כן מהפך הצינורות סידור האר''י והרבה אנשי מעשה נוהגים להתפלל כסדר מטעם זה אפילו אם איחרו לבא לבה''כ אבל בתשובת חכם צבי סי' ל''ו כתב שמה שכתב בספר הזוהר שיש להתפלל על הסדר היינו כשאינו מתפלל עם הציבור אבל אם איחר לבא לבה''כ ובא כשהציבור מתפלל כולי עלמא מודו דידלג כדי להתפלל עם הציבור ע''ש וכ''פ הפר''ח בסי' נו''ן ע''ש: (ב) קראו. נקוט כלל זה בידך דכל הללויה הם קודמין להודו לה' קראו דהיינו אם אין שהות להתפלל הללויה והודו לה' קראו תדחה הודו לה' קראו מפני הללויה דעיקר פסוקי דזמרה הם מתהלה לדוד עד כהתי''ה. ויברך דוד גם כן קודם להודו לה' קראו אבל לא קודם הללויה. עמ''א: (ג) מלוקטים. ובספר ל''ח פרק אין עומדין האריך בזה והעלה דאם יש שהות יאמר גם מזמור לתודה ע''ש: (ד) וברכותיה. ואם בא סמוך לק''ש אם יוכל להתחיל ביוצר שיגיע להתפלל י''ח עם הציבור יעשה דעיקר קפידא שיתפלל י''ח עם הציבור. הגהות י''נ מ''א: (ה) אחריהם. דהיינו ברוך שאמר וישתבח: (ו) הברכות. לאחר התפלה כתב הפר''ח ומסתברא לי דכל הברכות יוכל לברך חוץ מברכת המחזיר נשמות וכו' שכבר יצא בברכת מחיה המתים כמש''ל סימן מ''ו ס''ק א':
אוֹמֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר יִשְׁתַּבַּח (א) מְעֻמָּד.
באר היטב
(א) מעומד. משמע דיחיד א''צ לעמוד. וה''ה בשבת שהחזן מנגן בא''י א''צ היחיד לעמוד כשאומר ישתבח ב''ח. אבל בס''ס נ''א משמע דצריך לעמוד. עט''ז: כל הט''ו שבחים שבישתבח מן שיר ושבחה וכו' עד מעתה יאמר בנשימה אחת של''ה מ''א. ואינם אלא י''ג שבחים יד אהרן ועיין בספר משנת חסידים דף ס''ה ע''א וכן הוא בכוונות:
באר היטב
(ט) ויום טוב. לפי שאין תודה קריבה בהם. ויש מקומות שאומרים מזמור לתודה בר''ה וי''ה משום דכתיב בו הריעו לה' כל הארץ. כנה''ג: (י) בע''פ. שמא לא יוכלו לאוכלו ויצטרכו לשרפו ומה''ט א''א אותו בעי''כ ובשיורי כה''ג כתב ומנהגינו לאומרו בע''פ ובח''ה דפסח ע''ש ובהגמ''נ כתב שא''א אותו בעט''ב ולא בט''ב וכ' רש''ל בתשובות סי' ס''ד דטעות גדול הוא דהרי בזמן המקדש היה י''ט בט''ב והיה מקריבין תודה. כתב בשיורי כנה''ג בקצת מקומות נוהגין כשאומרים מזמור שיר ליום השבת ביום טוב מדלגין מזמור שיר ליום השבת ומתחילין טוב להודות לה' כמ''ש הב''י בשם א''ח אבל אין חוששין לזה ואין לשנות דגם י''ט נקרא שבת דכתיב וספרתם לכם ממחרת השבת וכ''כ הל''ח דגם ביום טוב אומרים הפסוק מזמור שיר ליום השבת וכ''כ הפר''ח: