צָרִיךְ לְהַפְסִיק בֵּין אֱלִילִים וּבֵין וְה' שָׁמַיִם (ד) עָשָׂה.
צָרִיךְ לְכַוֵּן בְּפָסוּק פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ, וְאִם לֹא כִּוֵּן צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְאָמְרוֹ פַּעַם (ה) אַחֶרֶת: הגה: וְאוֹמְרִים פָּסוּק וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ אַחַר תְּהִלָּה לְדָוִד (טוּר וְכָל בּוֹ) וְכוֹפְלִין פָּסוּק כָּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ לְפִי שֶׁהוּא סוֹף פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה (טוּר) וְכֵן פָּסוּק ה' יִמְלֹךְ (ו) לְעוֹלָם וָעֶד (אַבּוּדַרְהַם) כְּשֶׁמַּגִּיעַ לִוְעַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, אוֹ לְפָסוּק וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךְ תִּשְׁתַּחֲוֶה, אֵין לִשְׁחוֹת וּלְהִשְׁתַּחֲוֹת שָׁם כְּדִלְקַמָּן סי' קי''ג (הר''י ס''פ אֵין עוֹמְדִין וְר' יְרוּחָם נָתִיב י''א) וְנָהֲגוּ לַעֲמֹד כְּשֶׁאוֹמְרִים בָּרוּךְ שֶׁאָמַר, (ז) וַיְבָרֶךְ דָּוִד וְיִשְׁתַּבַּח.
באר היטב
(ה) אחרת. אע''ג דהאידנא אין חוזרין בשביל חסרון כוונה כמ''ש סי' ק''א הכא דאינו אלא פסוק אחד חוזר דיוכל לכוין: (ו) ועד. בספר נגיד ומצוה בשם האר''י כתב שיש לומר גם כן תרגום פסוק זה דהיינו שנים מקרא ואחד תרגום. ושיש לומר פסוק כי בא סוס פרעה שגם פסוק זה מעיקר שירה ע''ש ועי' גינת ורדים חלק א''ח כלל ב' סי' ח'. כתב ב''י בשם א''ח מי כמוך תניינא הכף דגושה אבל מי כמוך קמא וכן כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך הכף רפויה. עם זו גאלת הגימל דגושה. ידמו כאבן הכף דגושה. ע''ש. ויש להפסיק בין במים ובין אדירים. וי''ל השירה בכוונה ובשמחה זוהר בשלח: (ז) ויברך דוד. בויברך דוד יעמוד עד שיאמר אתה הוא ה' האלהים ועד בכלל וכשיגיע לואתה מושל בכל יתן צדקה שלשה פרוטות שנים יתן לגבאי והאחת יתן לקופה. משנת חסידים דף ס''ד ע''ב. המ''א מתמיה על המנהג שנהגו ביום המילה שאומר המוהל וכרות ומחלק קצת פסוקים דהא אמרינן בס''פ קמא דברכות כל פסוק דלא פסקיה משה באורייתא לא פסקינן ע''ש שמיישב המנהג:
אֵין אוֹמְרִים הַזְּמִירוֹת (ח) בִּמְרוּצָה, כִּי אִם בְּנַחַת.
באר היטב
(ח) במרוצה. שלא ידלג שום תיבה ולא יבליעם אלא יוציא מפיו כאלו מונה מעות. ד''מ. וכתב ר''י חסיד מי שאינו מלובש היטב יתפלל בביתו בחורף בנחת:
באר היטב
(ד) עשה. וכן יש להפסיק בין כי לכל דיש פסיק בין כי לכל לכן הכף דגושה. ובין העמים לאלילים ובין שמים לעשה צריך גם כן להפסיק שלא תבלע המ''ם. של''ה מ''א: