(א) לעמוד. תמוה הוא דהרמב''ם שהוא מריה דהאי דינא ס''ל אפילו לכתחלה מותר כשנוטה לגמרי על צדו. ט''ז מ''א ע''ת. מיהו היינו דוקא על צדו ממש אבל בנוטה מעט על צדו אסור אא''כ הוא בעל בשר:

(ב) להחמיר. כ' ביש''ש פ''ז דב''ק סי' מ''א מי שמחמיר בפני רבים בדבר שמותר ואיכא למיחש ליוהרא מנדין אותו ואם ידוע שעושה לש''ש אין מנדין אותו ואם מחמיר בפני רבו ורבו מיקל מנדין אותו אפילו עביד לש''ש ואפילו אין פשוט כ''כ להתיר לא יחמיר נגד רבו אם לא שיש לו ראיות לסתור דבריו עכ''ל: (ג) עבריין. כדאמרינן בפרק כירה מי שעבר אדרבנן שרי למקרי עבריינא:

(ד) ראשון. וה''ה רוכב כמהלך דמי אבל אם יושב בעגלה או בספינה שפיר יוכל לכוין ט''ז ופר''ח. אבל הב''ח כ' דלא אמרן אלא במהלך ברגליו אבל רוכב על בהמה או יושב בקרון יוכל לכוין היטב ואינו צריך לעמוד דלכוונת פסוק ראשון בלחוד לא אמרינן רוכב כמהלך דמי ע''ש. עוד למד הב''ח מדסיים הרמב''ם והשאר קורא כשהוא מהלך דקמ''ל דאסור לעמוד כל הפרשה ונראה כעושה כב''ש. וט''ז חולק עליו וכ' דליכא קפידא אלא ביושב ועומד משא''כ במהלך ועומד דבזה ב''ה נמי מודה דשפיר עביד. וכ''כ המ''א דאין איסור במי שעומד כל הפרשה ופשוט דבשכמל''ו בכלל פסוק ראשון הוא לבוש. והב''ח כ' דצריך לעמוד עד על לבבך וע''ל סי' נ''ח סעיף ג':