הָיָה עוֹמֵד (ד) בְּוּכְתַבְתָּם, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם בְּוּכְתַבְתָּם שֶׁבְּפָרָשָׁה רִאשׁוֹנָה אִם בְּוּכְתַבְתָּם שֶׁבְּפָרָשָׁה שְׁנִיָּה, חוֹזֵר לְוּכְתַבְתָּם שֶׁבָּרִאשׁוֹנָה, וְהָנֵי מִילֵי שֶׁלֹּא הִתְחִיל לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם, אֲבָל אִם הִתְחִיל לְמַעַן יִרְבּוּ (ה) יְמֵיכֶם, אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר דְּסִרְכֵיהּ נָקַט וַאֲתָא:
קְרָאָהּ סֵרוּגִין, דְּהַיְנוּ שֶׁהִתְחִיל לִקְרוֹת, וְהִפְסִיק בֵּין בִּשְׁתִיקָה בֵּין בְּדִבּוּר וְחָזַר וּגְמָרָהּ, אֲפִלּוּ (א) שָׁהָה כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ, יָצָא, אֲפִלּוּ הָיָה הַהֶפְסֵק מֵחֲמַת אֹנֶס: הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם הָיָה (ב) אָנוּס וְהִפְסִיק כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ, חוֹזֵר לְרֹאשׁ (תוס' וְהָרֹא''שׁ פֶּרֶק מ''ש וְהַטּוּר), וְהָכֵי נָהוּג, וּמְשַׁעֲרִין עִנְיַן הַשְּׁהִיָּה לְפִי הַקּוֹרֵא, וְלֹא לְפִי רֹב בְּנֵי אָדָם (רַשְׁבָּ''א ר''פ הָיָה קוֹרֵא) וְכֵן הוּא לְקַמָּן סִימָן ק''ד.
באר היטב
(א) שהה. ולכתחילה אסור להפסיק לשהות אפילו בברכות ק''ש וע''ל ר''ס נ''ג. מיהו לענות קדיש וקדושה מותר לשהות אפילו כדי לגמור כולה עי' סי' ס''ו סעיף ט'. מ''א: (ב) אנוס. משמע דאפילו באונס לסטים או אנס חוזר לראש וכ''כ בתשובת מהר''ם מינץ סי' פ''ה. אבל הב''ח כ' דוקא כשהאיש או המקום אינו ראוי לקרות בו הוי אונס אבל באונס אחר אין צריך לחזור לראש. וכתב המג''א נ''ל דבתפלה אם שהה כדי לגמור כולה אפי' באונס אחר חוזר לראש דהלואי שיתפלל אדם כל היום כולו. אבל בק''ש לא יחזור אא''כ האיש או המקום אינו ראוי ע''ש:
קָרָא (ג) קְרִיאַת שְׁמַע וְנִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמָצָא צִבּוּר שֶׁקּוֹרִין קְרִיאַת שְׁמַע, צָרִיךְ לִקְרוֹת עִמָּהֶם פָּסוּק רִאשׁוֹן, שֶׁלֹּא יֵרָאֶה כְּאִלּוּ אֵינוֹ רוֹצֶה לְקַבֵּל עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם עִם חֲבֵרָיו, וְה ''ה אִם הוּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְאוֹמֵר דִּבְרֵי תַּחֲנוּנִים אוֹ פְּסוּקִים, בְּמָקוֹם שֶׁרַשַּׁאי לִפְסֹק, אֲבָל אִם הוּא עָסוּק בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לִפְסֹק, כְּגוֹן מִבָּרוּךְ שֶׁאָמַר וָאֵילָךְ (ד) לֹא יַפְסִיק, אֶלָּא יֹאמַר הַתֵּבוֹת שֶׁהוּא אוֹמֵר בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר אוֹמְרִים פָּסוּק רִאשׁוֹן בְּנִגּוּן הַצִּבּוּר, שֶׁיְּהֵא נִרְאֶה כְּאִלּוּ קוֹרֵא עִמָּהֶם:
באר היטב
(ג) ק''ש. וה''ה שאר דבר שהציבור אומרים כגון תהלה לדוד קורא עמהם שכן דרך ארץ. תניא ושל''ה: (ד) יפסיק. וב''ח פסק דמפסיק אפילו באמצע ברכות קריאת שמע לקבל עול מלכות שמים עם הציבור. וט''ז פסק דבפסוקי דזמרה יש להפסיק אבל בברכות שלפני ק''ש אין להפסיק כלל בשביל פסוק ראשון של ק''ש אלא אז יאמר אותן התיבות בניגון כמו שהציבור אומרים ק''ש ע''ש. וכ''כ הפר''ח וכתב דמאן דפסק בברכות דק''ש לקרות פסוק ראשון מק''ש עם הציבור כסברת הב''ח ראוי לגעור בו:
באר היטב
(ד) בוכתבתם. והא דלא אמר בוקשרתם משום דיש הפרש דוקשרתם הראשון הוא בקמץ שהוא לשון יחיד והשני הוא בסגו''ל שהוא לשון רבים עיין תוספות יום טוב וט''ז כתב הטעם דוכתבתם הוא סוף הפרשה יוכל לטעות ע''ש: (ה) ימיכם. וכל שכן באמצע הפרשה חזקה שאמר כל מה שלמעלה ממנו בב''י רשב''א. כתב הרמב''ם פ''א מק''ש כללו של דבר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות ה''ז טועה וחוזר ומברך במטבע. וכתב הכ''מ פ''א מברכות דוקא אם פתח בברכה במקום שלא תקנו לפתוח. או חתם במקום שאמרו שלא לחתום. אבל אם שינה בנוסח הברכה ולא אמר אותו לשון ממש אלא שאמר נוסח אחר בעניין הברכה יצא ע''ש ועיין סי' נ''ט: