רְבִיעִית שֶׁאָמְרוּ, לְמֵי רַגְלַיִם שֵׁל פַּעַם (א) אַחַת. וּלְשֶׁל שְׁנֵי פְּעָמִים שְׁנֵי רְבִיעִיּוֹת, וּלְשֶׁל שָׁלֹשׁ שְׁלֹשָׁה: הגה: וְכֵן לְעוֹלָם:
הָיָה קוֹרֵא, וְהִתְחִילוּ מֵי רַגְלָיו שׁוֹתְתִין עַל בִּרְכָּיו, פּוֹסֵק עַד שֶׁיִּכְלוּ הַמַּיִם, וְחוֹזֵר לִקְרוֹת, אֲפִלּוּ אִם נָפְלוּ עַל בְּגָדָיו וְיֵשׁ בָּהֶם טוֹפֵחַ עַל מְנַת לְהַטְפִּיחַ, כֵּיוָן שֶׁהֵם מְכֻסִים (א) בְּבִגְדּוֹ. וְאִם נָפְלוּ מֵי רַגְלַיִם בָּאָרֶץ, מַרְחִיק מֵהֶם ד' (ב) אַמּוֹת: הגה: אוֹ כְּשִׁעוּר שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן סִימָן פ''ב, אוֹ מַמְתִּין עַד שֶׁיִּבָּלְעוּ בַּקַּרְקַע. (הר''י (פ''ב) [פ''ג] דִּבְרָכוֹת) וַאֲפִלּוּ שָׁהָה כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ, אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר אֶלָּא לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק: הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם שָׁהָה כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ, חוֹזֵר לְרֹאשׁ. וְכֵן עִקָּר וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְעֵיל סי' ס''ה. וּמְשַׁעֲרִין לְפִי הַקּוֹרֵא:
באר היטב
(א) בבגדו. אבל אם הם מגולים צריך להסיר בגדיו אבל בתפלה שאסור לזוז ממקומו מתפלל כדרכו אפילו הם מגולין כיון דאינן אסורים רק מדרבנן. ב''י עמ''א ס''ס צ': (ב) אמות. או ממתין עד שיבלע בקרקע כשיעור שיתבאר לקמן סי' פ''ב כצ''ל. עמ''א. מי שיש לו חולי האבן בר מינן שמטפטף תמיד מי רגלים לאונסו ואם כן לא יכול להתפלל לעולם יש להתיר לעשות לו בגד סביב אברו והבגדים העליונים יהיו נקיים ויכנס לבה''כ ויתפלל ובשעת הטפת מי רגלים יפסיק ואח''כ יתפלל ודוקא שלא הוצרך לטפטף בשעה שהתחיל להתפלל ואעפ''י שיודע שבתוך תפלתו יצטרך לטפטף. תשובת רמ''א סי' צ''ח מ''א:
הָיְתָה צוֹאַת אָדָם מֵאַחֲרָיו, צָרִיךְ לְהַרְחִיק ד' אַמּוֹת מִמָּקוֹם שֶׁכָּלָה הָרֵיחַ, אֲפִלּוּ אִם יֵשׁ לוֹ חֹלִי שֶׁאֵינוֹ מֵרִיחַ, צָרִיךְ לְהַרְחִיק ד' אַמּוֹת מִמָּקוֹם שֶׁיִּכְלֶה הָרֵיחַ לְמִי שֶׁמֵּרִיחַ. וּמִלְּפָנָיו צָרִיךְ לְהַרְחִיק מְלֹא עֵינָיו, אֲפִלּוּ (א) בַּלַּיְלָה אוֹ שֶׁהוּא סוּמָא (תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ''א סי' קס''ח בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הר''י) שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה אוֹתָהּ צָרִיךְ לְהַרְחִיק עַד מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹתָהּ בַּיּוֹם, וְאִם הוּא מִצִּדּוֹ, דִּינוֹ (ב) כְּמִלְאַחֲרָיו: הגה: שְׁלִיחַ צִבּוּר הַמִּתְפַּלֵּל, (ג) וְצוֹאָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹ בַּבַּיִת שֶׁמִּתְפַּלֵּל שָׁם, אֲפִלּוּ הוּא לְאַחֲרָיו, בְּכָל הַבַּיִת צָרִיךְ לִשְׁתֹּק עַד שֶׁיּוֹצִיאֶנָּה, מֵאַחַר שֶׁמּוֹצִיא רַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן, וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד מִן הַקָּהָל בְּתוֹךְ ד' אַמּוֹת שֶׁל הַצּוֹאָה. (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי הַחֲדָשִׁים פ' (תְּפִלַּת הַשַּׁחַר) [מִי שֶׁמֵּתוֹ]) וְעַיֵּן לְקַמָּן סוֹף סִימָן צ' וְעַיֵּן לְקַמָּן סי' פ''ז בְּדִין צוֹאָה בְּבַיִת.
באר היטב
(א) בלילה. דבעינן מחניך קדוש. אבל בערוה בראיה תליא מלתא ע''ל סימן ע''ה סעיף ו' ועיין ב''ח ודו''ק: (ב) כמלאחריו. וצדדין שלפניו כלפניו דמי. מ''א: (ג) הצואה. משמע דאם שום אדם אינו יושב בתוך ד''א של הצואה מותר להתפלל אע''פ שהצואה מפסקת ביניהם ובין הש''ץ יכולים להחזיר פניהם מיהו בסי' נ''ה ס''ק כ' י''א דלא יענה אמן כשיש צואה מפסקת ביניהם. וכתב ט''ז דבמי רגלים שפיר יש להתיר כשירחיקו כל הקהל מהם ד''א ע''ש. ומ''א כ' דאם הוא בפסוקי דזמרה דאינו מוציא י''ח מותר לש''ץ לומר כדרכו אם הוא חוץ לד''א ממקום שכלה הריח ע''ש:
באר היטב
(א) אחת. ואין חילוק אם השתין הרבה או מעט כ''מ מ''א. ובתשובת חכם צבי סי' ק''ב פסק דאם המי רגלים הם פחותים מרביעית דסגי ברוב מים לבטלן וא''צ רביעית דלא אמרינן רביעית אלא להקל שאף אם המי רגלים של פעם אחד הם מרובים מרביעית סגי ברביעית לבטלן. ובש''ג בשם ריא''ז מקיל יותר ומתיר דאם המי רגלים פחות מרביעית דא''צ מים אלא כנגד המי רגלים שוה בשוה ולא בעי רוב מים וכדאי לסמוך עליו באיסור תורה כ''ש באיסור דרבנן עכ''ל ע''ש: