יִשְׁתַּדֵּל אָדָם לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת עִם (יא) הַצִּבּוּר, וְאִם הוּא (יב) אָנוּס שֶׁאֵינוֹ יָכֹל לָבוֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת, יְכַוֵּן לְהִתְפַּלֵּל בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר (יג) מִתְפַּלְּלִין. וְה''ה בְּנֵי אָדָם הַדָּרִים (יד) בְּיִשּׁוּבִים, וְאֵין לָהֶם מִנְיָן, מִכָּל מָקוֹם יִתְפַּלְּלוּ שַׁחֲרִית וְעַרְבִית בִּזְמַן שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְּלִים (סְמַ''ג) וְכֵן אִם נֶאֱנַס וְלֹא הִתְפַּלֵּל בְּשָׁעָה שֶׁהִתְפַּלְּלוּ הַצִּבּוּר, וְהוּא מִתְפַּלֵּל בְּיָחִיד, אַף עַל פִּי כֵן יִתְפַּלֵּל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת.
כְּשֶׁעוֹמֵד עִם הַצִּבּוּר, אָסוּר לוֹ לְהַקְדִּים (טו) תְּפִלָּתוֹ לִתְפִלַּת צִבּוּר, אֶלָּא אִם כֵּן הַשָּׁעָה (טז) עוֹבֶרֶת, וְאֵין הַצִּבּוּר מִתְפַּלְּלִים, לְפִי שֶׁמַּאֲרִיכִים בְּפִיּוּטִים אוֹ לְסִבָּה אַחֶרֶת: אֲבָל בְּלֹא שָׁעָה עוֹבֶרֶת, יִתְפַּלֵּל הַפִּיּוּטִים וְהַתְּחִנּוֹת עִם הַצִּבּוּר, וְלֹא יִפְרֹשׁ מִן הַצִּבּוּר, אֲפִלּוּ לַעֲסֹק בְּדִבְרֵי תּוֹרָה וְעַיֵּן לְעֵיל סי' ס''ח.
באר היטב
(טו) תפלתו. אפילו רוצה לצאת חוץ לבית הכנסת ריב''ש מ''א. ואם חלש לבו יכול להתפלל בביתו קודם הציבור ובבה''כ אף זה אסור ואם הוא חולה או אנוס אף בבה''כ שרי. ב''ח דלא כב''י. מג''א ע''ש: (טז) עוברת. משמע דאז אפי' בבהכ''נ שרי וכ''מ לשון תר''י: אבל הב''ח פסק דוקא שהזמן קצר כ''כ בעוד שיהלוך לביתו יעבור זמן תפלה אבל אם יש זמן ילך לביתו ויתפלל ביחיד ע''ש:
מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּית הַכְּנֶסֶת (יז) בְּעִירוֹ, וְאֵינוֹ נִכְנָס בּוֹ לְהִתְפַּלֵּל, נִקְרָא שָׁכֵן (יח) רַע, וְגוֹרֵם גָּלוּת לוֹ וּלְבָנָיו.
באר היטב
(יז) בעירו. ואם יש ב' בה''כ מצוה לילך להרחוקה דשכר פסיעות יש ב''מ דף (ק''ו) [ק''ז]: (יח) רע. אפילו אין שם מנין עשרה דסתמא קתני. מט''מ שכנה''ג ע''ש:
באר היטב
(יא) הציבור. אע''פ שיוכל להתפלל בביתו ביו''ד מ''מ ברוב עם הדרת מלך. מ''א. אפילו איכא בצבור הרבה חוטאים לא ימנע מלהתפלל עם הציבור כנה''ג ע''ת. מי שהיה חבוש בבית האסורים ולא היה יכול להתפלל בעשרה והתחנן לפני השר ולא אבה רק יום אחד ולא יותר. איזה יום יבחר לו פסק הרדב''ז ח''ד סי' י''ג שלא יחמיץ המצוה ותיכף יתפלל בעשרה ע''ש. וחכם צבי בתשובתו סי' ק''ו הקשה עליו מפרק התכלת דף מ''ט דקמבעיא לן ציבור שאין להם תמידין ומוספין איזה מהם קודם ומוקי לה במוספין דהאידנא ותמידין דלמחר תדיר עדיף או מקודש עדיף ואי כסברת הרדב''ז אף אי תדיר עדיף מוספין קדמו מטעם דאין מעבירין על המצות ע''ש ובלקט הקמח דף י''א מיישב דיש חילוק בין יחיד לצבור דאין ציבור מתים אך ביחיד שהוי מצוה לא משהינן ע''ש. והמחבר יד אהרן מתרץ דבשלמא דההוא דתדיר ומקודש אי אקריב תדיר שוב אינו יכול להקריב מקודש וכן להיפוך מש''ה מספקא לן מי נדחה מפני מי. אבל הכא אינו מפסיד המצוה לגמרי אלא דאם ימתין ליום כפור עושה המצוה בשלימות מש''ה אין מעבירין ע''ש. ועיין תשובת יד אליהו סי' מ''ב. מי שהולך בשבת וי''ט בהשכמה להתפלל במנין עשרה כי רוב ציבור מאחרים תפלתם ובאותו מנין מתפללים גם תפלת מוסף תכף אחר תפלת שחרית. ויש זמן אח''כ לילך לבה''כ. יותר טוב להתפלל מוסף עם הצבור בבה''כ דברוב עם הדרת מלך. ול''ד לנדון הרדב''ז דהתם זמן גדול ביניהם ויש חששות וסבות. אבל ביומא חדא לית לן בה יד אליהו סי' מ''ב: (יב) אנוס. פירוש שתש כוחו אע''פ שאינו חולה מ''א. ואם הוא אונס ממון שמחמת השתדלותו להתפלל עם הציבור יבא לידי הפסד ממון פסק בתשוב' יד אליהו סי' ז' דאין מחויב על פי הדין ויכול להתפלל ביחיד בביתו או בבה''כ כשאין שם ציבור. ואפשר דמשום מניעת ריוח מחויב קצת על פי הדין להתפלל עם הציבור דחילוק יש בין מניעת ריוח לבין הפסד מכיסו ע''ש. אם רשאי לילך בספינה קטנה או גדולה בשבת כדי להשלים מנין ולהתפלל עם הציבור עיין הרדב''ז ח''א סי' פ''ז ובתשובת חות יאיר סי' (קי''ב) [קט''ו] ובתשו' עבודת הגרשוני סי' קכ''ג ובתשובת מהר''ם רוטנבורג סי' א' ב': (יג) מתפללים. ודוקא אם טריחא ליה מילתא לאסוף י'. מ''א. משמע בע''א דף ד' ע''ב דאם מתפלל מוסף בשעה שהציבור מתפללין שחרית לא מיקרי בשעה שהציבור מתפללין ועיין תוס' שם: (יד) בישובים. נ''ל בימות הקיץ שהציבור מאחרים תפלת שחרית והדר בישוב אסור אפילו ללמוד כמ''ש סי' פ''ט לכן מוטב שיתפלל תיכף בהנץ החמה ובערבית צריך להמתין עד צאת הכוכבים. מ''א: