בִּקֵּשׁ לָצֵאת מִמֶּנּוּ רוּחַ מִלְּמַטָּה וְנִצְטַעֵר הַרְבֵּה וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ, הוֹלֵךְ לְאֲחוֹרָיו אַרְבַּע אַמּוֹת וּמוֹצִיא הָרוּחַ וּמַמְתִּין עַד (מִמֶּנּוּ) שֶׁיִּכְלֶה הָרֵיחַ, וְאוֹמֵר: רִבּוֹן (ב) הָעוֹלָמִים, יְצַרְתָּנוּ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ חֶרְפָּתֵנוּ וּכְלִמָּתֵנוּ, חֶרְפָּה וּכְלִמָּה בְּחַיֵּינוּ רִמָּה וְתוֹלֵעָה בְּמוֹתֵנוּ, וְחוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ וְחוֹזֵר לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק. הגה: וְעַיֵּן לְעֵיל סי' פ''ה. יֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל זֶה מַיְרֵי כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּבֵיתוֹ, אֲבָל כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר דְּהָוֵי לֵיהּ בִּיּוּשׁ גָּדוֹל, אֵין צָרִיךְ לְהַרְחִיק כְּלָל לַאֲחוֹרָיו וְגַם לֹא יֹאמַר הָרִבּוֹן, רַק מַמְתִּין עַד שֶׁיִּכְלֶה מִמֶּנּוּ הָרֵיחַ, וְכֵן נוֹהֲגִין. (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן ט''ז).

(ג) הַמִּתְעַטֵּשׁ בִּתְפִלָּתוֹ מִלְּמַטָּה, סִימָן רַע לוֹ; מִלְּמַעְלָה, סִימָן יָפֶה לוֹ.

לֹא יַפְסִיק בִּתְפִלָּתוֹ. וַאֲפִלּוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ, לֹא יְשִׁיבֶנּוּ; (א) אֲבָל מֶלֶךְ א''ה, אִם אֶפְשָׁר לוֹ לְקַצֵּר דְּהַיְנוּ שֶׁיֹּאמַר תְּחִלַּת הַבְּרָכָה וְסוֹפָהּ קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ אֵלָיו, יְקַצֵּר; אוֹ אִם אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיִּטֶּה מִן הַדֶּרֶךְ, יִטֶּה וְלֹא יַפְסִיק בְּדִבּוּר, וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ, יַפְסִיק.