אִם מַתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל עִם שְׁלִיחַ צִבּוּר, כְּשֶׁיַּגִּיעַ עִם שְׁלִיחַ צִבּוּר לְנַקְדִּישָׁךְ, יֹאמַר עִמּוֹ מִלָּה (ה) בְּמִלָּה כָּל הַקְּדֻשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁהוּא אוֹמֵר, וְכֵן יֹאמַר עִמּוֹ מִלָּה בְּמִלָּה בִּרְכַּת הָאֵל הַקָּדוֹשׁ וּבִרְכַּת שׁוֹמֵעַ (ו) תְּפִלָּה, וְגַם יְכַוֵּן כְּשֶׁיַּגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר לְמוֹדִים יַגִּיעַ גַּם הוּא לְמוֹדִים אוֹ לְהַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁחֶה עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בְּמוֹדִים. הגה: אֲבָל לְכַתְּחִלָּה לֹא (ז) יַתְחִיל עַד אַחַר שֶׁאָמַר קְדֻשָּׁה וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ, אֶלָּא שֶׁאִם הֻצְרַךְ לְהַתְחִיל מִכֹּחַ שֶׁהַשָּׁעָה עוֹבֶרֶת, כְּדֵי לִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה, דִּינָא הָכֵי (טוּר וְדִּבְרֵי עַצְמוֹ).
יָחִיד הָעוֹמֵד בִּתְפִלָּה וּכְשֶׁיַּגִּיעַ לִמְקוֹם קְדֻשָּׁה הָיוּ הַצִּבּוּר אוֹמְרִים קְדֻשָּׁה (ח) דְּסִדְרָא, אֵינוֹ אוֹמֵר קָדוֹשׁ עִמָּהֶם, שֶׁאֵין הַקְּדֻשּׁוֹת שָׁווֹת; וְנִרְאֶה דְּה ''ה אִם הָיוּ הַצִּבּוּר אוֹמְרִים (ט) כֶּתֶר, שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר עִמָּהֶם קְדֻשָּׁה, אֶלָּא יִשְׁתֹּק וִיכַוֵּן לְמַה שֶּׁאוֹמְרִים, דְּשׁוֹמֵעַ כְּעוֹנֶה. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּקְדֻשַּׁת כֶּתֶר דְּהַיְנוּ קְדֻשַּׁת מוּסָף, וְהַיָּחִיד מִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית, יוּכַל לוֹמַר עִמָּהֶם, דִּשְׁנֵיהֶם קְדֻשַּׁת י''ח וּקְדֻשָּׁתָן שָׁוָה, וְכֵן נ''ל עִקָּר (וְלָא פָּלִיג רַשְׁבָּ''א אָהַגְּאוֹנִים שֶׁהֵבִיא בֵּית יוֹסֵף).
באר היטב
(ח) דסדרא. היינו בובא לציון. וה''ה קדושת יוצר. מ''א: (ט) כתר. פי' שהציבור אומרים קדושת מוסף והוא מתפלל תפלת יוצר נמי אינו אומר עמהם. זהו דעת הב''י שס''ל דהרשב''א חולק על הגאון והרמ''א ס''ל דהרשב''א לא אמר אלא בקדושה דסדרא אבל בב' קדושות מענין אחד כגון של שחרית ושל מוסף אפשר דמודה לדברי הגאון לכך אין לדחות דברי הגאון עכ''ל ד''מ וזהו הי''א שהביא הרמ''א. עיין ב''י ובד''מ:
בִּשְׁעַת (א) הַדַּחַק, כְּגוֹן שֶׁהוּא בַּדֶּרֶךְ; אוֹ שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְּמָקוֹם שֶׁהוּא טָרוּד וְיָרֵא (ב) שֶׁיַּפְסִיקוּהוּ; אוֹ שֶׁלֹּא יוּכַל לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה תְּפִלָּה אֲרֻכָּה, מִתְפַּלֵּל אַחַר ג' רִאשׁוֹנוֹת: הֲבִינֵנוּ, וְאוֹמֵר אַחֲרֶיהָ ג' אַחֲרוֹנוֹת, וְצָרִיךְ לְאָמְרָם מְעֻמָּד; וּכְשֶׁיַּגִּיעַ לְבֵיתוֹ, אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל. וְאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל הֲבִינֵנוּ בִּימוֹת (ג) הַגְּשָׁמִים, וְלֹא בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב.
באר היטב
(א) הדחק. או שהשעה עוברת. כנה''ג מ''א: (ב) שיפסיקוהו. קאי ג''כ אדלעיל כשהוא בדרך ורואה שיפסיקוהו אבל בלא''ה מתפלל מהלך או מיושב. ב''ח מ''א: (ג) הגשמים. מפני שצ''ל ותן טל ומטר ובמ''ש וי''ט צ''ל הבדלה:
באר היטב
(ה) במלה. פי' שיאמר עמו נקדש לדור ודור וכו' עד האל הקדוש ואח''כ אם רצה יתפלל בפ''ע אם יכול לסיים קודם שיגיע ש''צ לסיום שומע תפלה. כ''מ בת''ה ור''ל חביב. ובת''צ לא יאמר עם הש''ץ עננו ברכה בפ''ע אלא בש''ת כיחיד. מט''מ ומהרי''ל מ''א: (ו) תפלה. פי' שיכוין שיסיים שתי ברכות אלו עם הש''ץ עמ''א: (ז) יתחיל וכו'. כתב המ''א ונ''ל דה''ה לברכו. דהא אין היחיד אומר ברכו ואם כבר שמע קדושה או ברכו או יודע שישמע אח''כ א''צ להמתין מיהו לקדיש צריך להמתין דהא א''ל קצבה ואפשר דהקדישים מעלינו ואילך אינו בכלל זה. מ''א: