יָחִיד אֵין לוֹ לוֹמַר בִּרְכַּת כֹּהֲנִים. הגה: וְכֵן עִקָּר וְכֵן (ב) נִרְאֶה לִי לִנְהֹג, אֲבָל הַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט אֵינוֹ כֵן רַק אֲפִלּוּ יָחִיד אוֹמֵר אוֹתוֹ כָּל זְמַן שֶׁרָאוּי לִנְשִׂיאוּת כַּפַּיִם, וְאֵינוֹ נִרְאֶה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַמַּנְהִיג).
אִם בָּא לְהַפְסִיק וְלַעֲנוֹת קַדִּישׁ וּקְדֻשָּׁה בֵּין י''ח לְיִהְיוּ לְרָצוֹן, אֵינוֹ פּוֹסֵק, שֶׁיִּהְיוּ לְרָצוֹן מִכְּלַל הַתְּפִלָּה הוּא; אֲבָל בֵּין יִהְיוּ לְרָצוֹן לִשְׁאָר תַּחֲנוּנִים, שַׁפִּיר דָּמִי. הגה: וְדַוְקָא בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִין לוֹמַר יִהְיוּ לְרָצוֹן מִיָּד אַחַר הַתְּפִלָּה, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִין לוֹמַר תַּחֲנוּנִים קֹדֶם יִהְיוּ לְרָצוֹן, מַפְסִיק גַּם כֵּן לְקַדִּישׁ וּקְדֻשָּׁה; וּבִמְקוֹמוֹת אֵלּוּ נוֹהֲגִים לְהַפְסִיק בֶּאֱלֹהַי נְצֹר, קֹדֶם יִהְיוּ לְרָצוֹן, לָכֵן מַפְסִיקִין גַּם כֵּן לִקְדֻשָּׁה וּלְקַדִּישׁ (א) וּלְבָרְכוּ (דִּבְרֵי עַצְמוֹ לְפי' רַשְׁבָּ''א שֶׁהֵבִיא הַבֵּית יוֹסֵף); וּמִיהוּ הָרָגִיל לוֹמַר תַּחֲנוּנִים אַחַר תְּפִלָּתוֹ, אִם הִתְחִיל שְׁלִיחַ צִבּוּר לְסַדֵּר תְּפִלָּתוֹ וְהִגִּיעַ לְקַדִּישׁ אוֹ לִקְדֻשָּׁה, מְקַצֵּר (ב) וְעוֹלֶה, וְאִם לֹא קִצֵּר יָכוֹל לְהַפְסִיק כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּפְסִיק בַּבְּרָכָה שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע, אֲפִלּוּ בָּאֶמְצַע.
באר היטב
(א) וברכו. וטוב לומר יהיו לרצון קודם התחנונים ואחריהם. ל''ח וב''ח מ''א ט''ז ופר''ח: (ב) ועולה. דהיינו שמפסיק באמצע התחנונים ופוסע לאחריו ואם אין שהות לפסוע יאמר יהיו לרצון מיד ויענה. ד''מ:
אֵין נָכוֹן לוֹמַר תַּחֲנוּנִים (ג) קֹדֶם יִהְיוּ לְרָצוֹן, אֶלָּא אַחַר סִיּוּם י''ח מִיָּד, יֹאמַר: יִהְיוּ לְרָצוֹן; וְאִם בָּא לַחֲזֹר וּלְאָמְרוֹ פַּעַם אַחֶרֶת אַחַר הַתַּחֲנוּנִים, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ.
באר היטב
(ג) יהיו לרצון. זה הפסוק מסוגל לכמה עניינים תחלתו יו''ד וסופו יו''ד ויש בו אותיות מ''ב וסודו סוד גדול לכך צריך לאומרו בנחת ולכוין ויועיל הרבה לקבל תפלתו עיין ספר הכוונות:
באר היטב
(ב) נראה. המ''א העלה דאין למחות ביד האומרים אותו עיין שם. אין אומרים אלהינו בבית האבל: