הָרָגִיל לוֹמַר ד' דְּבָרִים אֵלּוּ, זוֹכֶה וּמְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה: עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן קְדֻשָּׁתָךְ.
כּוֹרֵעַ וּפוֹסֵעַ (א) ג' פְּסִיעוֹת לְאַחֲרָיו, בִּכְרִיעָה אַחַת, (ב) וְאַחַר שֶׁפָּסַע ג' פְּסִיעוֹת בְּעוֹדוֹ כּוֹרֵעַ, קֹדֶם שֶׁיִּזְקֹף, כְּשֶׁיֹּאמַר עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוֹפֵךְ פָּנָיו לְצַד שְׂמֹאלוֹ; וּכְשֶׁיֹּאמַר הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם (ג) עָלֵינוּ, הוֹפֵךְ פָּנָיו לְצַד יְמִינוֹ; וְאַחַר כָּךְ יִשְׁתַּחֲוֶה לְפָנָיו, כְּעֶבֶד הַנִּפְטָר מֵרַבּוֹ. הגה: וְנָהֲגוּ לוֹמַר אַחַר כָּךְ יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כו', כִּי הַתְּפִלָּה בִּמְקוֹם הָעֲבוֹדָה וְלָכֵן מְבַקְּשִׁים עַל הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנּוּכַל לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדָה מַמָּשׁ (דִּבְרֵי עַצְמוֹ).
בְּמָקוֹם שֶׁכָּלוּ הַג' פְּסִיעוֹת יַעֲמֹד, וְלֹא יַחֲזֹר (ד) לִמְקוֹמוֹ עַד שֶׁיַּגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר (ה) לִקְדֻשָּׁה, וּלְפָחוֹת עַד שֶׁיַּתְחִיל הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר לְהִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם. הגה: וְהַשַּׁ''ץ יַעֲמֹד כְּדֵי הִלּוּךְ (ו) ד' אַמּוֹת, קֹדֶם שֶׁיַּחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם (תשו' הָרַשְׁבָּ''א סי' תל''ו); וְכֵן יָחִיד הַמִּתְפַּלֵּל יַעֲמֹד בְּמָקוֹם שֶׁכָּלוּ פְּסִיעוֹתָיו (ז) כְּשִׁעוּר זֶה, קֹדֶם שֶׁיַּחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם ר' יְרוּחָם וִירוּשַׁלְמִי). יָחִיד שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר וְסִיֵּם תְּפִלָּתוֹ קֹדֶם לַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, אָסוּר לְהַחֲזִיר (ח) פָּנָיו לַצִּבּוּר עַד שֶׁיְּסַיֵּם שְׁלִיחַ צִבּוּר תְּפִלָּתוֹ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם שִׁבּוֹלֵי הַלֶּקֶט).
באר היטב
(ד) למקומו. וחייב לכוין רגליו כמו בתפלה. רד''ך מגן אברהם: (ה) לקדושה. וכשאומרים פיוטים חוזר כשש''ץ מתחיל י''ח. ל''ח מ''א שכנה''ג ומהרי''ל ז''ל אם היה מסיים י''ח תכף שיושב ש''ץ לתחנון וכן במ''ש אם פתח ש''ץ ויהי נועם ותכף לו סיים פסיעותיו דאחר י''ח אז היה נשאר במקומו שפסע שם וכיסה פניו ואמר תחנה או במ''ש ויהי נועם טרם חזר למקומו ע''ש. ומדברי ט''ז ס''ק ג' לא משמע כן דכתב וכן היחיד המתפלל אפי' אין חוזר תכף למקומו לא יאמר תחנון תכף אחר שעקר רגליו אלא ימתין כדי הילוך ד''א ע''ש ואפשר דיש חילוק בין המתפלל ביחיד או עם הצבור ומדברי מהרי''ל נראה דאין להקפיד בנפילת אפים שיהיה מיושב וכן כתב הריב''ש ועיין סי' קל''א סעיף ב' מש''ש. כתב הכ''מ דאם רוצה עומד שם ואינו חוזר למקומו. ומ''א כתב לפי סברת י''א הטעם דבעינן ו' פסיעות דכתיב ורגליהם רגל ישרה. וכתיב וכף רגליהם ככף רגל הרי ששה. ולכך צריך ג''כ לפסוע ג' פסיעות לפניו דהיינו עוד ג' עי' ב''י. ומה''ט מקפידין שלא יעבור אדם לפניהם בעוד שעומדים שם שלא להפסיק בין הששה פסיעות. אבל מה שנוהגים שכשרואים למי שרוצה ללכת לפניהם למהר לשוב למקומם בטרם שממתינים השיעור המפורש טעות הוא. ל''ח ושכנה''ג: (ו) ד''א. ומדינא יכול לחזור מיד הש''ץ. רשב''א מ''א (עיין בספר אליהו רבה באריכות מזה מתשובת הרשב''א): (ז) כשיעור זה. ולא יאמרו תחנון תיכף אלא ימתין כדי הילוך ד''א ט''ז ועיין ס''ק ה' מש''ש בשם מהרי''ל. וב''ח פסק דאין חילוק למתפלל עם הציבור וצריך לשהות כשיעור שיגיע הש''ץ לקדושה וכ''פ המגן אברהם: (ח) פניו. שלא יחשדוהו שדילג וכשמתחיל הש''ץ רשאי להחזיר פניו אבל אסור לחזור למקומו עד שמגיע לקדושה:
באר היטב
(א) ג' פסיעות. עיין בתשובת חוט השני סימן נ''ד דבזכות ג' פסיעות זכה נבוכדנצר להחריב ב''ה ולכן אנו פוסעים ג' פסיעות ומתפללין שיבנה בית המקדש: (ב) ואחר שפסע. ולא כאותן שאומרים עושה שלום בעוד שפוסעין דאין נכון לעשות כן. מ''א: (ג) עלינו. דלא כהאומרים עלינו ועל כל ישראל. מגן אברהם: