שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה וְדִלֵּג אַחַת מִכָּל הַבְּרָכוֹת, וּכְשֶׁמַּזְכִּירִין אוֹתוֹ יוֹדֵעַ לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ, אֵין מְסַלְּקִין אוֹתוֹ; אֲבָל אִם דִּלֵּג בִּרְכַּת הַמַּלְשִׁינִים, מְסַלְּקִין אוֹתוֹ (א) מִיָּד, שֶׁמָּא אֶפִּיקוֹרוֹס הוּא; וְאִם הִתְחִיל בָּהּ (ב) וְטָעָה, אֵין מְסַלְּקִין אוֹתוֹ.
שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ, יַעֲמֹד אַחֵר (ג) תַּחְתָּיו (כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סי' נ''ג), וּמַתְחִיל מִתְּחִלַּת הַבְּרָכָה שֶׁטָּעָה זֶה, אִם הָיָה הַטָּעוּת בָּאֶמְצָעִיּוֹת; וְאִם הָיָה בְּג' רִאשׁוֹנוֹת, מַתְחִיל בְּרֹאשׁ; וְאִם בְּג' אַחֲרוֹנוֹת, מַתְחִיל רְצֵה.
באר היטב
(ג) תחתיו. וטוב אם נמצא אחד שכוון עם הש''ץ כל התפלה שירד. ט''ז:
כָּל מָקוֹם שֶׁהַיָּחִיד חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל, שְׁלִיחַ צִבּוּר חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל, אִם טָעָה כְּמוֹתוֹ כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם, חוּץ מִשַּׁחֲרִית שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁאִם שָׁכַח שְׁלִיחַ צִבּוּר וְלֹא הִזְכִּיר יַעֲלֶה וְיָבֹא עַד שֶׁהִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ, אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי טֹרַח (ד) הַצִּבּוּר, שֶׁהֲרֵי תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין לְפָנָיו שֶׁהוּא מַזְכִּיר בָּהּ רֹאשׁ חֹדֶשׁ; אֲבָל אִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁהִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ, חוֹזֵר לִרְצֵה וְאֵין בָּזֶה טֹרַח צִבּוּר. הגה: יֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם טָעָה בְּשַׁחֲרִית שֶׁל שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, דִּינוֹ כְּמוֹ בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וְהָכֵי נָהוּג (טוּר וּסְמַ''ק).
באר היטב
(ד) הציבור. כתב מ''ע סי' כ''ה אי לאו דמסתפינא הוה אמינא יחיד שלא הזכיר ר''ח בשחרית והתפלל מוסף אין צריך שוב להתפלל שחרית דלא גרע דיעבד ליחיד מלכתתילה דרבים ע''כ. ול''נ דנכון למעשה שלא יתפלל דלא יהא אלא ספק כנה''ג סי' תכ''ב:
באר היטב
(א) מיד. פירוש ואין ממתינין לו שיזכור אלא מסלקין אותו מהתיבה מיד ומשמע דאין מסלקין אותו מש''ץ משום פעם אחת. מ''א: (ב) וטעה. ואם דילג ראש הברכה וסיים חתימתה לא מצינו שמסלקין אותו ואם לא רצה לומר ולכופרים רק ולמלשינים ספק אם מסלקין אותו. שכנה''ג בשם מ''ץ. ובסי' קי''א כתב שבני רומנים אומרים ולמלשינים. אם טעה במקום שמחזירין אותו ולא נזכרו עד אחר שנתפזרו איש לדרכו אם חייבים להתקבץ פעם אחרת אם לאו עיין בהלק''ט ח''ב סי' קכ''ג: