הָעוֹנֶה אָמֵן, לֹא יַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ יוֹתֵר מֵהַמְבָרֵךְ.
אֵין הַצִּבּוּר אוֹמְרִים עִם שַׁ''ץ נַקְדִּישָׁךְ, אֶלָּא (א) שׁוֹתְקִין וּמְכַוְּנִין לְמַה שֶּׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמֵר עַד שֶׁמַּגִּיעַ לִקְדֻשָּׁה, וְאָז עוֹנִים הַצִּבּוּר (ב) קָדוֹשׁ.
טוֹב לְכַוֵּן (ג) רַגְלָיו בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמֵר קְדֻשָּׁה עִם שְׁלִיחַ צִבּוּר. הגה: וְיֵשׁ לִשָׂא (ד) הָעֵינַיִם לַמָּרוֹם בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמְרִים קְדֻשָּׁה, וְכֵן (ה) מְנַעְנְעִים גּוּפָן וְנוֹשְׂאִין אוֹתוֹ מִן הָאָרֶץ (טוּר וְשִׁבּוֹלֵי לֶקֶט); וְאֵין לְדַבֵּר בְּאֶמְצַע הַקְּדֻשָּׁה (מַהֲרִי''ל וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם מַהֲרִי''א וְדֶרֶךְ אֶרֶץ זוּטָא). וּמִי שֶׁאָמַר סֵדֶר קְדֻשָּׁה, וּבָא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמָצָא צִבּוּר עוֹנִין קְדֻשָּׁה, חוֹזֵר וְעוֹנֶה עִמָּהֶם (תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ''א סי' רמ''ט).
באר היטב
(ג) העינים. דהיינו שיהיו סגורות אבל לא בעינים פתוחות. ט''ז: (ד) גופם. מהרי''ל כשאומר ברוך וימלוך היה כורע וזוקף בשם. עיין מ''א. ובשל''ה כתב ואני קבלתי שירים גופו ועקבו למעלה בברוך וימלוך כמו בקדוש. איתא בתנחומא פרשת צו ובשתים יעופף מכאן תקנו לעוף על רגליו בשעה שאומר קדוש. ולא כאותם שדולגים וקופצים. מ''א: (ה) רגליו. בסוד ורגליהם רגל ישרה. וצריך לכוין בקדושה לקדש את ה' ית' כדי שישרה עליו קדושה מלמעלה ויכוין לקיים מ''ע ונקדשתי בתוך בני ישראל והאר''י ז''ל היה מזהיר מאוד ע''ז:
באר היטב
(א) שותקין. וגם קדיש א''ל עם החזן. ואפילו ללמוד אסור אם לא בשעה שהחזן מנגן בשעת הניגון ולא בשעה שמחתך האותיות ואינו נקרא קדושה אלא נעריצך וכו' לעומתם וכו' ובדברי וכו' אבל שאר הנוסח שמוסיפין בשבת אינו בכלל קדושה. י''נ. וע''ל סי' ס''ו ס''ק י''ז והאר''י ז''ל כ' שיאמר כל הקדושה בלחש עם הש''ץ עיין בספר נגיד ומצוה דף צ''ז ע''ב. בשבת אומרים כדבר האמור בקמץ. ס''ח סי' תת''ה. ויראה הש''ץ לסיים לעומתם וכו' ובדברי וכו' קודם שיתחילו הקהל ברוך וימלוך ס''ח סי' תתמ''ו: (ב) קדוש. מי שאמר קק''ק ועדיין הש''ץ היה בוקרא זה אל זה יצא. הלק''ט ח''ב סי' קס''ג: