(לט) ישראל. פי' דלכתחלה משתדלין שיהא הש''ץ ישראל. מ''א בשם הכנה''ג: (מ) ושותק. פי' עד התחלת שים שלום ונראה דכאן לא עדיף טפי שיסיים המקרא ש''ש דדוקא לעיל שהחזן הלך ממקומו ואז בא אחר על מקומו ומקרא ע''כ עדיף שהוא יאמר גם ש''ש משא''כ כאן שהחזן עומד על מקומו רק שהוא שותק ואחר עומד אצלו ומקרא היאך יאמר שים שלום והוא על מקום החזן. וב''ח כ' שאף בזה יסיים המקרא ש''ש והחזן יאמר קדיש ולא ראיתי בשום מקום ואדרבא כמה פעמים בילדותי הייתי אני המקרא אצל הש''ץ שהיה כהן והש''ץ אמר ש''ש והב''ח חמי ז''ל היה באותו בה''כ וכן עיקר. ט''ז:

(מא) בהם. היינו משום שלא יסיחו דעתם אף ע''ג דאמרינן דהמסתכל בכהנים עיניו כהות היינו דוקא בזמן שבה''מ קיים ומברכים בשם המפורש אבל בזה''ז אינו אלא משום היסח הדעת א''כ לפ''ז כ''ש שלא יסתכלו במקום אחר ומלשון להסתכל משמע דוקא להסתכל הרבה אסור אבל ראיה בעלמא לא מתסרא אך נוהגין שלא להסתכל כלל ואפשר דעבדי זכר למקדש דהתם אפי' ראיה בעלמא הוי אסורא משום כבוד השכינה. מ''א:

(מב) ובצדיהם. היינו צדדים שלפניו אבל צדדים שלאחריהם כגון אותם העומדים בכותל מזרחי והארון הקודש בולט קצת לבה''כ והכהנים עומדים לפניו אינן בכלל ברכה וב''ח כ' בזה היתר דעכשיו כיון שכל אחד קונה מקום בבה''כ חשובים אנוסים דאינו רשאי לילך ממקומו ולדחות חבירו ממקומו ע''ש. ואין זה מספיק דיכולים לילך למקום הכהנים שהוא פנוי או להתרחק מעט מכותל מזרחי שיהיה בצידי הכהנים או לעמוד באמצע בה''כ מ''א. וט''ז כתב היתר בזה דכיון שהארון הקודש מחובר לכותל הוי כאלו היו הכהנים עומדים ממש סמוך לכותל כיון שעומדים סמוך לארון הקודש וא''כ הוי הכל לצדדי הכהנים ע''ש. העומדים אצל הכותל דרומי או צפוני לא יהפכו פניהם לכותל אלא לצד הכהנים דבעינן פנים כנגד פנים. ט''ז: