בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁכֻּלָּהּ כֹּהֲנִים, אִם אֵין שָׁם אֶלָּא י' כֻּלָּם עוֹלִים לַדּוּכָן; לְמִי מְבָרְכִין, לַאֲחֵיהֶם (מג) שֶׁבַּשָּׂדוֹת; וּמִי עוֹנֶה אַחֲרֵיהֶם (מד) אָמֵן, הַנָּשִׁים וְהַטַּף; וְאִם יֵשׁ שָׁם יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה, הַיְּתֵרִים מֵעֲשָׂרָה יַעֲלוּ וִיבָרְכוּ; וְהָעֲשָׂרָה, עוֹנִים אַחֲרֵיהֶם אָמֵן.
בְּשָׁעָה שֶׁמְּבָרְכִין אֵין לוֹמַר שׁוּם (מה) פָּסוּק, אֶלָּא יִשְׁתְּקוּ וִיכַוְּנוּ לַבְּרָכָה. הגה: וּמִכָּל מָקוֹם, עַכְשָׁו שֶׁהַכֹּהֲנִים מַאֲרִיכִין הַרְבֵּה בְּנִגּוּנִים, נָהֲגוּ גַּם כֵּן לוֹמַר פְּסוּקִים, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סי' נ''ז לְעִנְיַן בָּרְכוּ, אַךְ יוֹתֵר טוֹב שֶׁלֹּא (מו) לְאָמְרָם (דִּבְרֵי עַצְמוֹ).
באר היטב
(מה) פסוק. וכתבו התוס' פ' א''נ דאע''ג דמאן דחזא חלמא אומר רבש''ע וכו' משום סכנה התירו שמא צריך רפואה לחלמיה. ובתרומת הדשן כתב דמה שאמר רבש''ע וכו' היינו דוקא בשעה שמאריכין בכ''ף של וישמרך ובויחנך ובלמד של שלום: (מו) לאומרם. וכ''כ מ''ע סי' צ''ה וכ''כ הב''ח וע''ת ופר''ח ושכנה''ג. וכ''כ המ''א דהאומרן יאמרן בשעה שהחזן מקרא התיבה וכ''כ הט''ז אך ראיתי שערוריה שהמון עם צווחין הפסוקים בקול גדול ואח''כ חוזרין וצווחין מיברכך עד התיבה שעומד בו ולא יכול לשמוע קול של כהנים בשביל קולם ולאו שפיר עבדי וראוי לבטלה. נשאלתי אם מותר לקרות הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום בשעה שהכהנים מברכים לעם והשבתי דאינו מותר אפי' למ''ד דמותר לקרות הפרשה שמו''ת בשעה שהש''ץ קורא הפרשה בס''ת אפ''ה אסור בברכת כהנים. שכנה''ג ופר''ח:
כֹּהֵן אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהוֹסִיף מִדַּעְתּוֹ יוֹתֵר עַל הַשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים שֶׁל בִּרְכַּת כֹּהֲנִים; וְאִם הוֹסִיף, עוֹבֵר עַל בַּל תּוֹסִיף.
באר היטב
(מג) שבשדות. והא דלא אמרינן דמברכים לנשים וטף כמ''ש אח''כ לענין אמן. דכתיב כה תברכו את בנ''י ולא בנות ישראל. ב''ח עיין מ''א: (מד) אמן. כיון דהעונים כהנים דהעונים לא חשיבי בבציר מיו''ד משא''כ בסעי' א' דהעונים ישראלים אפילו בבציר מיו''ד סגי ועי' ט''ז: