ההלכה היומית
יום שני ויחי ט' טבת תשפ"ו
סימן קכח - דיני נשיאת כפים ואיזה דברים הפוסלים בכהן
סעיף כ"ח

כֹּהֵן שֶׁנָּשָׂא כַּפָּיו, וְאַחַר כָּךְ הָלַךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת אַחֵר וּמָצָא צִבּוּר שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ לְבִרְכַּת כֹּהֲנִים, יָכוֹל לִשָּׂא כַּפָּיו פַּעַם (מז) אַחֶרֶת.

באר היטב

(מז) אחרת. דליכא בל תוסיף בעשיית המצוה ב' פעמים אבל אין בו חיוב אפילו אם הוא בבה''כ כשקורין כהנים כיון שכבר נשא כפיו פעם אחת. תוס' ועי' בתשו' גינת ורדים כלל א' סי' י''ג. ובתשובת זרע אברהם חא''ח סי' י''ב:

סימן קכח - דיני נשיאת כפים ואיזה דברים הפוסלים בכהן
סעיף כ"ט

כֹּהֵן שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל עֲדַיִן וּמָצָא צִבּוּר מִתְפַּלְּלִין, נוֹשֵׂא כַּפָּיו וְאֵין הַתְּפִלָּה (מח) מְעַכַּבְתּוֹ.

באר היטב

(מח) מעכבתו. ואם יראה שאם יעלה לדוכן יעבור זמן תפלה ילך חוץ לבה''כ ויתפלל אבל אם א''ל עלה צריך עלות וכמ''ש ס''ך דהוי דאורייתא ותפלה דרבנן ואם יראה שיעבור זמן ק''ש יקרא פסוק ראשון מ''א ועיין בע''ת ס''ק כ''ז במ''ש שם בשם הרב קלויזנ''ר וכו'. ולא עיין סעיף זה:

סימן קכח - דיני נשיאת כפים ואיזה דברים הפוסלים בכהן
סעיף ל'

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ (מט) מוּם בְּפָנָיו אוֹ בְּיָדָיו, כְּגוֹן שֶׁהֵם בּוֹהֲקָנִיּוֹת אוֹ עֲקֻמּוֹת אוֹ עֲקוּשׁוֹת (בּוֹהֲקָנִיּוֹת פי' מִין נֶגַע לָבָן, וְרַשִׁ''י פֵּרֵשׁ לינטלי''ש בְּלַעַז, עֲקֻמּוֹת, כְּפוּפוֹת, עֲקוּשׁוֹת לִצְדָדֵיהֶן, וְהָרַ''ן פִּי' עֲקֻמּוֹת שֶׁנִּתְעַקְמָה יָדוֹ אֲחוֹרַנִּית, עֲקוּשׁוֹת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְחַלֵּק אֶצְבְּעוֹתָיו), לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו, מִפְּנֵי שֶׁהָעָם מִסְתַּכְּלִין בּוֹ; וְהוּא הַדִּין לְמִי שֶׁיֵּשׁ מוּמִין בְּרַגְלָיו, בַּמָּקוֹם שֶׁעוֹלִים לַדּוּכָן בְּלֹא בָּתֵּי שׁוֹקַיִם; וְכֵן מִי שֶׁרִירוֹ יוֹרֵד עַל זְקָנוֹ; אוֹ שֶׁעֵינָיו זוֹלְפוֹת דְּמָעוֹת; וְכֵן סוּמָא בְּאַחַת מֵעֵינָיו, לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו. וְאִם הָיָה דָּשׁ (נ) בְּעִירוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁהֵם רְגִילִים בּוֹ וּמַכִּירִים הַכֹּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אוֹתוֹ מוּם, יִשָּׂא כַּפָּיו וַאֲפִלּוּ הוּא סוּמָא בִּשְׁתֵּי עֵינָיו. וְכָל שֶׁשָּׁהָה בָּעִיר ל' יוֹם, מִקְרֵי דָּשׁ בְּעִירוֹ; וְדַוְקָא בְּעִירוֹ, אֲבָל אִם הוֹלֵךְ בְּאַקְרַאי (נא) לְעִיר אַחֶרֶת, וְשָׁהָה שָׁם ל' יוֹם, לֹא; וַאֲפִלּוּ לֹא בָּא לָדוּר שָׁם לִהְיוֹת מִבְּנֵי הָעִיר, אֶלָּא בָּא לִהְיוֹת שָׁם מְלַמֵּד אוֹ סוֹפֵר אוֹ מְשָׁרֵת שָׁנָה אוֹ חֲצִי שָׁנָה, חָשׁוּב דָּשׁ בְּעִירוֹ בְּל' יוֹם.

באר היטב

(מט) מום. וכל הנהו שאינם נ''כ צריכים לילך מבה''כ בשעת הדוכן דלא לימרו עליו דבן גרושה הוא ט''ז. איתא בש''ס דפוחח אינו נושא את כפיו ע''ל סי' נ''ג סעיף י''ג מי שיש לו חולי מעיים לא ישא את כפיו פר''ח. היכא דאיתא נדה בביתיה דכהן אסור ליה למיסק לדוכן כל אימת דאיתי' בנדותה פר''ח בשם ספר המקצעות. וכתב הפר''ח עליו ודבריו אלו אין לפרסמם דלאו הם מעיקר הדין והנח לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין ע''ש: (נ) בעירו. הקשה הט''ז אמאי לא יהיה פסול משום דאיתקש לעבודה ע''ש ואשתמט מיניה גמרא ערוכה בש''ס דתענית דף כ''ו ע''ב אי מה משרת בעל מום לא אף כהן מברך בעל מום לא הא איתקש לנזיר ע''ש ועיין מ''א ס''ק נ''ד ובט''ז ס''ק ל''ה וצ''ע. שבות יעקב ח''ב סי' א' ויד אהרן: (נא) לעיר. ב''ח מתיר אפילו באקראי בלמ''ד יום ע''ש ופר''ח כתב עליו ואינו מוכרח:

יום שני ויחי ט' טבת תשפ"ו

אנחנו שולחים למייל (בתזמון שאתם בוחרים)
תוכן תורני מרתק וייחודי!

מיד לאחר ההרשמה תקבלו מייל עם פירוט אפשרויות התזמון לבחירה

דילוג לתוכן