(סג) מומר. אפילו לא עבד ע''א. ואם עבד ע''א אפי' נאנס אינו נושא כפיו אפי' עשה תשובה כ''מ מדיוק לשון הרמב''ם עיין בד''ה ב''ח וע''ת ופר''ח. ופר''ח וב''ח העלו לענין הלכה שאפי' עובד ע''א כיון שעשה תשובה נושא כפיו ע''ש ומיהו אם הבטיח להמיר וחזר לא נפסל כנה''ג בשם הרדב''ז ע''ש. כתב הב''ח ערל שמתו אחיו מחמת מילה צ''ע אי כשר לנ''כ ע''ש ובשכנה''ג כתב לדידי הדבר פשוט דלא ישא את כפיו וכ''פ הפר''ח כוותיה ולא מטעמו ע''ש. והמ''א וע''ת חלקו על הב''ח ופסקו אפילו לא מל א''ע במזיד כשר ע''ש והיד אהרן כתב על המ''א שדבריו תמוהים ע''ש:

(סד) יין. הט''ז וע''ת פסקו דאף בשאר משקין אע''ג דלגבי עבודה אינו חייב מיתה אלא דוקא ביין מ''מ גבי נ''כ ודאי אסור ע''ש. והמ''א חולק ופסק בנ''כ ליכא איסורא כלל בשאר משקין אא''כ הוא שכור כלוט דאז פטור מכל המצות. אבל אם לא הגיע לשכרותו של לוט אפי' אינו יכול לדבר בפני המלך רשאי לישא את כפיו ע''ש. ועיין בל''מ ובכ''מ בפ''א דביאת מקדש. כתב הלק''ט ח''ב סי' קכ''ה דלא שנא בתוך הסעודה ול''ש שלא בתוך הסעודה ע''ש. אם שתה יין מגתו פסול דהא בנזיר אסור ובעבודה נמי אסור מ''א. ועיין סי' צ''ט ס''ב וה''ה כאן (ועיין בספר אליהו רבה שחולק על מ''א. דהא אפי' פטור ואינו לוקה עליו כו' והא דאסור בנזיר אין ראיה דלא גרע מחרצן עיין י''ד סי' רמ''ב): (סה) שתאו בשני פעמים. עיין ט''ז ס''ק ל''ב ומדבריו שם נראה דאשתמיט ליה סוגיא דתענית דף כ''ו ע''ב ע''ש ועיין ס''ק נו''ן:

(סו) נ''כ. אפילו לא עשה תשובה כן משמע מלשון הרמב''ם דכתב שאין אומרים לרשע הוסף רשע והמנע מן המצות. וכ''כ פר''ח וע''ת. וראב''ח ח''ב סמ''א כתב דוקא כשעשה תשובה ומ''מ משום רינון לא פסל. כנה''ג: