ההלכה היומית
יום שני שמות ט"ז טבת תשפ"ו
סימן סימן קלא - דיני נפילת אפים
סעיף א'

אֵין לְדַבֵּר בֵּין תְּפִלָּה לִנְפִילַת (א) אַפַּיִם. כְּשֶׁנּוֹפֵל עַל פָּנָיו, נָהֲגוּ לְהַטּוֹת עַל צַד שְׂמֹאל. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּיֵשׁ לְהַטּוֹת עַל צַד יָמִין, וְהָעִקָּר לְהַטּוֹת (רִיבַ''שׁ סי' רי''ב וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרוֹקֵחַ) בְּשַׁחֲרִית כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ תְּפִלִּין בִּשְׂמֹאלוֹ, עַל צַד יָמִין מִשּׁוּם כְּבוֹד (ב) תְּפִלִּין; וּבְעַרְבִית, אוֹ כְּשֶׁאֵין לוֹ תְּפִלִּין בִּשְׂמֹאלוֹ, יִטֶּה עַל שְׂמֹאל (מִנְהָגִים). וּלְאַחַר שֶׁנָּפַל עַל פָּנָיו יַגְבִּיהַּ רֹאשׁוֹ וְיִתְחַנֵּן מְעַט מִיֹּשֶׁב, וְכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי מִנְהָגוֹ; וּמִנְהָג פָּשׁוּט לוֹמַר: וַאֲנַחְנוּ לֹא (ג) נֵדַע כו' וַחֲצִי קַדִּישׁ אַשְׁרֵי לַמְנַצֵּחַ (טוּר), וַאֲפִלּוּ בְּיָמִים שֶׁאֵין אוֹמְרִים תַּחֲנוּן אוֹמְרִים לַמְנַצֵּחַ, מִלְּבַד בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ וַחֲנֻכָּה (ד) וּפוּרִים וְעֶרֶב פֶּסַח וְעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר וְט''וּ [וט'] בְּאָב (מִנְהָגִים וְע''ל סי' תקנ''ט).

באר היטב

(א) אפים. מותר להתפלל במקום אחד וליפול במקום אחר הרמב''ם פ''ה מה''ת פר''ח מ''א ע''ש: (ב) תפילין. וש''ץ יהא אחוריו לצד דרום ופניו לצפון ויהא סומך ונופל על צד הימין דאז נמצא כפיפת ראשו לצד התיבה עיין שכנה''ג ומ''א. וי''ל אחר רחום וחנון וכו' המזמור לדוד אליך ה' נפשי אשא זוהר והאר''י ז''ל ומסיים אם אמר אליך נפשי אשא בלבא רחיקא גרם להסתלק עד לא מטי יומוי ע''ש ונ''ל דמהאי טעמא אין אומרים אותו במדינות אלו מ''א ויזהר שלא יפול כ''א על הזרוע. האר''י ז''ל: (ג) נדע. כתב בשל''ה ראוי לומר ואנחנו לא נדע בישיבה מה נעשה בעמידה. ושניהם בקול רם: (ד) ופורים. אפי' פורים קטן כמ''ש סי' תרצ''ז:

סימן סימן קלא - דיני נפילת אפים
סעיף ב'

נְפִילַת אַפַּיִם מִיֹּשֶׁב, (ה) וְלֹא מְעֻמָּד. הגה: יֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין נְפִילַת אַפַּיִם אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ אָרוֹן וְסֵפֶר תּוֹרָה (ו) בְּתוֹכוֹ, אֲבָל בְּלֹא זֶה אוֹמְרִים תְּחִנָּה בְּלֹא כִּסּוּי פָּנִים, וְכֵן נוֹהֲגִים (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רוֹקֵחַ סי' שכ''ד). וַחֲצַר בֵּית הַכְּנֶסֶת הַפָּתוּחַ (ז) לְבֵית הַכְּנֶסֶת, (מַהֲרִי''ל) אוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְּלִין אָז, אֲפִלּוּ יָחִיד (ח) בְּבֵיתוֹ אוֹמֵר תְּחִנָּה בִּנְפִילַת אַפַּיִם (דִּבְרֵי עַצְמוֹ פי' אָגוּר).

באר היטב

(ה) ולא מעומד. ובריב''ש כתב שאם רצה לעשות מעומד רשאי וכ''ה במהרי''ל ע''ל סי' קכ''ג ס''ק ה' מש''ש בשם מהרי''ל. וב''י כתב דע''פ הקבלה תהיה מיושב דוקא. ומשמע דאפי' סיים עתה תפלתו לא יפול מעומד. ואם א''א לישב שם ימתין כדי הילוך ד''א ויחזור למקומו ליפול מיושב: (ו) בתוכו. ארון ל''ד אלא ס''ת לחוד כ''ה ברוקח ט''ז. ואפי' יחיד בביתו נופל אם יש לו ס''ת מ''א וכתב בשכנה''ג דהרוקח מודה דשאר ספרים ה''ה כס''ת ועל דא אנא סמיכנא ליפול על אפי היכא דגריסנא ע''ש: (ז) לבה''כ. אבל אם בה''כ נעול לא אלא יאמר תחנה בלא כיסוי עינים. ובבה''כ של נשים נופלין. מהרי''ל: (ח) בביתו. דווקא בשעה שהציבור אומרים תחנון אומר עמהם ועיין סי' נ''ה סעיף כ' דה''ה כאן מ''א וכ''ש כשמתפללין במנין בבית בשעה זו ואין להם ס''ת דיש שם נ''א ט''ז ועיין בשכנה''ג:

סימן סימן קלא - דיני נפילת אפים
סעיף ג'

אֵין נְפִילַת אַפַּיִם (ט) בַּלַּיְלָה; וּבְלֵילֵי אַשְׁמֹרֶת נוֹהֲגִים לִפֹּל עַל פְּנֵיהֶם, שֶׁהוּא קָרוֹב לְיוֹם.

באר היטב

(ט) בלילה. ובין השמשות מותר. ט''ז:

יום שני שמות ט"ז טבת תשפ"ו

אנחנו שולחים למייל (בתזמון שאתם בוחרים)
תוכן תורני מרתק וייחודי!

מיד לאחר ההרשמה תקבלו מייל עם פירוט אפשרויות התזמון לבחירה

דילוג לתוכן