(י) האבל. ר''ל דאין אומרים שם תחנה כלל. גם א''א למנצח שיר מזמור. אבל זאת בריתי אותם אומר וא''א שם הלל אפי' בחנוכה מהרי''ל אבל התניא כתב דדוקא בר''ח א''א הלל שאינו אלא מנהג אבל בחנוכה אומרים וכתב המ''א דבחנוכה טוב שיקרא כל אחד הלל בביתו וכ''כ הר''ן. ועיין בט''ז דבס''ק ט' כתב דוהוא רחום שאומרים בב' וה' צריכין האחרים המתפללים שם שיאמרוהו בביתם אחר שיצאו משם. אבל רחום וחנון לא יאמרוהו כלל אפי' בביתם ע''ש הטעם. ובס''ק שאח''ז כתב דאפילו והוא רחום לא יאמרוהו אח''כ בביתם כיון דל''ש לאומרו במקומו ע''ש. ובי''ד סי' שע''ו כתב סתם בשם הרוקח שאחר גמר תפלה אומרים תחנון ע''ש. ולא קא מפליג בין רחום וחנון לבין והוא רחום וצ''ע. ובבאר היטב אשר לפני כתב בזה''ל ונראה מדבריו דגם בבית האבל א''צ לומר אח''כ כיון שלא אמרו במקומו עכ''ל. ולא ידעתי מה נראה מדבריו שייך הכא. גם נראה דאשתמיטתיה מ''ש הט''ז בי''ד בשם הרוקח כמ''ש. ועי' שם ס''ק א' מש''ש כתב בשכנה''ג דאף ביתום שמת אביו קודם שנולד אין אומרים תחנון ונ''א ע''ש. וט''ז בי''ד שם כתב דאם אין אבל במקום שמת המת ומתפללין שם אומרים תחנון: (יא) חתן. כתב ט''ז ובזה נראה דאפי' יוצא אח''כ לביתו אצ''ל תחנונים כגון והוא רחום כיון שהיה בבהכ''נ בשעת התפלה וכן במילה ע''ש ולענין אבל עי' ס''ק שלפני זה מש''ש. נשאלתי כיון דחתן ואבל מחד טעמא אין נופלין על פניהם בבתיהם למה בבא החתן לבה''כ אין נופלין על פניהם ובבא האבל לבה''כ נופלין. והשבתי דיש שינוי ביניהם בטעם הדבר. כי טעם החתן מפני שהוא שרוי בשמחה וכיון שהוא מלך אזלינן בתריה כל הקהל אבל טעם האבל שלא להגביר מדת הדין לכן כשהאבל בבה''כ עבדינן עיקר משאר הקהל דאינם אבלים. שכנה''ג: (יב) המילה בבה''כ. ומשמע דבזמן הקרירות שמלין בבית אומרים תחנון בבה''כ וצ''ע. והכנה''ג כתב שמנהג כל המקומות שאפי' המילה בבית אין נופלין בבה''כ שמתפלל שם בעל הברית. אם נולד מהול ומטיף ממנו דם ברית אין נופלין על פניהם. הלק''ט ח''ב סי' קס''ח: (יג) תחנון. אבל ב''ח בשם רש''ל כתב שא''א תחנון במנחה כשמתפללין אצל התינוק וכן נוהגין בבריסק דליטא וכן נוהגין בקראקא וכן נראה להקל כיון דנ''א רשות ט''ז שכנה''ג עיין מ''א. (וכתב בספר אליהו רבה מיהו אם מתפללין מנחה אצל התינוק לאחר שבירכו ב''ה על הסעודה אפשר שאומרים אותו דיש לסמוך בזה על רמ''א): (יד) לחופה. כתב שכנה''ג הא דכתב ולא מיקרי חתן אלא ביום שנכנס לחופה כוונתו למעט קודם כניסה לחופה אבל כל שנכנס לחופה כל שבעה אין נופלין על פניהם אם בא לבה''כ וכ''ש אם מתפלל בביתו ל''ש בחור שנשא בתולה ל''ש בחור שנשא אלמנה ל''ש אלמן שנשא בתולה אין נופלין על פניהם תוך שבעה מיום חופתן במקום שהם מתפללין אבל אלמן שנשא אלמנה דוקא תוך ג' לנשואין אבל לאחר ג' נופלין. ע''ש וכ''כ הפר''ח וכ''כ הט''ז והעלה דכל ז' ימי משתה לא יבא החתן לבה''כ מטעם זה שלא ימנעו לומר תחנון ע''ש. וביום החופה אע''פ שאינו נכנס לחופה עד הערב אין נופלין על פניהם בשחר מהרא''י סי' פ' ופר''ח חולק עליו וכתב מסתברא לי כל שלא נכנס לחופה נופלין על פניהם ע''ש ועיין כנה''ג ובמ''א ובהלק''ט ח''א סי' כ''א:

(טו) בת''צ. וה''ה חתן בתוך ז' ימי משתה אם בא לבה''כ עיין שכנה''ג בהגהת ב''י: (טז) בלא זה. ר''ל דנהגו לומר והוא רחום בכל ת''צ אף שאינו ב' וה'. אפ''ה אם חל מילה בו אין אומרים והוא רחום:

(יז) באב. בני אוסטרייך נוהגין שאין אוכלין קטניות בימים שאין נופלין משום דדמי לאבילות המתגלגל. מהרי''ל: (יח) בשבט. דר''ה לאילנות ונוהגים האשכנזים להרבות במיני פירות של אילנות. תיקון יששכר מ''א: