מַרְאֶה פְּנֵי כְּתִיבַת (ד) סֵפֶר תּוֹרָה לָעָם הָעוֹמְדִים לִימִינוֹ וְלִשְׂמֹאלוֹ, וּמַחֲזִירוֹ לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו, שֶׁמִּצְוָה עַל כָּל אֲנָשִׁים וְנָשִׁים (ה) לִרְאוֹת הַכְּתָב וְלִכְרֹעַ, וְלוֹמַר: (ו) וְזֹאת הַתּוֹרָה וְכו' תּוֹרַת ה' תְּמִימָה וְכו'. הגה: וְנָהֲגוּ לַעֲשׂוֹת כֵּן אַחַר שֶׁקָּרְאוּ בַּתּוֹרָה, אֲבָל כְּשֶׁמּוֹצִיאִין אוֹתוֹ אוֹמֵר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר (ז) גַּדְּלוּ וְהַקָּהָל אוֹמְרִים רוֹמְמוּ כו' אַב הָרַחֲמִים [הוּא] יְרַחֵם עַם עֲמוּסִים וְכו'; וְיֵשׁ אוֹמְרִים לוֹמַר עַל הַכֹּל יִתְגַּדַּל (מ''ס פי''ד וְטוּר וּמַהֲרִי''ל) וְכֵן נוֹהֲגִים בְּיוֹם טוֹב וּבְשַׁבָּת; וְיֵשׁ לְהַחֲזִיק הַתּוֹרָה בְּיָמִין (מַהֲרִי''ל), וּכְשֶׁעוֹלֶה הָרִאשׁוֹן לִקְרוֹת אוֹמְרִים: בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה כו' (כָּל בּוֹ).
בְּשֵׁנִי (א) וּבַחֲמִישִׁי, וּבְשַׁבָּת בְּמִנְחָה, קוֹרִין (ב) שְׁלֹשָׁה, אֵין פּוֹחֲתִים מֵהֵם וְאֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶם; וְאֵין מַפְטִירִין בְּנָבִיא. הגה: וְאִם הָיוּ ב' חֲתָנִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְהֵם יִשְׂרָאֵלִים, מֻתָּר לְהוֹסִיף לִקְרוֹת ד', דִּלְדִידְהוּ הָוֵי (ג) כְּיוֹם טוֹב שֶׁמֻּתָּר לְהוֹסִיף (מָרְדְּכַי פ' הַקוֹרֵא עוֹמֵד הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק י''ב מה''ת); וְנִרְאֶה דְּה''ה לִשְׁנֵי בַּעֲלֵי בְּרִית, דְּיוֹם טוֹב שֶׁלָּהֶם הוּא, כְּדִלְקַמָּן סי' תקנ''ט וְדִין שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב ע''ל רֵישׁ סי' רפ''ב לְעִנְיַן הוֹסָפָה.
באר היטב
(א) ובחמישי. עיין מ''א שתמה על הרי''ף שכתב בשם הירושלמי שמשה תיקן לישראל שיהיו קורין בב' וה' וכו' ע''ש. וגירסא מוטעת נזדמנה לו להמ''א ועיין בהרי''ף שלפנינו ועיין מהר''י הלוי סי' כ''ט: (ב) שלשה. ואם בטלו ביום ב' הקריאה ע''י אונס יכול לקרות ביום ג' שלא ילכו ג' ימים בלא תורה משא''כ ביום ה' עטרת זקנים ע''ש: (ג) כי''ט. ואין נוהגין כן אחרונים:
מָקוֹם שֶׁמַּפְסִיקִין בְּשַׁבָּת בְּשַׁחֲרִית, שָׁם קוֹרִין בְּמִנְחָה, וּבְשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי, וּבְשַׁבָּת הַבָּאָה. הגה: (ד) אִם בִּטְּלוּ שַׁבָּת אַחַת קְרִיאַת הַפָּרָשָׁה בְּצִבּוּר, לְשַׁבָּת הַבָּאָה קוֹרִין אוֹתָהּ פָּרָשָׁה עִם פָּרָשָׁה הַשַּׁיָּכָה לְאוֹתָהּ שַׁבָּת (אוֹר זָרוּעַ) וְעַיֵּן לְקַמָּן סי' רצ''ב (רפ''ב לְעִנְיָן הוֹסָפָה).
באר היטב
(ד) אם בטלו. וה''ה אם התחילו ולא סיימו מחמת קטט אבל אם היו ב' מחוברין באותו שבת שבטלו אין קורין בשבת הבאה ג' דלא מצינו לעולם שקורין ג'. וא''ל יקראו ב' לכל הפחות דאין תקנה לחצאין. ואם בטלו פרשת ויחי אין לקרותו עם פרשת שמות דצריך לקרות חד גברא מסוף סדרא ראשונה לתחלת סדרא שניה כדי שיהיו מחוברין וזה אין נכון לעשות בשני ספרים ר''מ מינץ סי' פ''ה. ועיין עטרת זקנים:
באר היטב
(ד) ס''ת. כשמוציאים ס''ת מההיכל להוליכו לתיבה וההיכל במזרח והתיבה למערב כשמחזיר פניו לתיבה להוליכו יוליכנו דרך צפון דהוי לצד ימינו כשאוחז אותו מהתיבה להוליכו להיכל נמצא יד ימינו לצד דרום ויוליכנו דרך שם וכשמראה הס''ת לעם והוא עומד במזרח התיבה יקיף ממזרח לדרום כמ''ש בסי' קכ''ח לענין כהנים ע''ש. אומרים קדיש עד לעילא קודם הוצאת הס''ת אבל ביום שיש בו מוסף אומרים תתקבל קודם הוצאת ס''ת: (ה) לראות הכתב. האר''י ז''ל היה מסתכל היטב באותיות עד שהיה מכירן לקרות והיה אומר שיהיה נמשך אור גדול אל האדם על ידי הסתכלותו בס''ת מקרוב עד שיכול לקרות האותיות היטב עיין בנגיד ומצוה דף ל''ב חלק ב' ובהלק''ט ח''ב סי' רנ''ה. ויש לגלול הס''ת על ג' דפין ומגביה ומראה כתיבתה לעם. מסכת סופרים מ''א: (ו) וזאת התורה. ואין לומר וזאת התורה רק נגד הכתב של הס''ת. הג''ה מהרי''ל ומהרש''ל שכנה''ג: (ז) גדלו. צריך להגביה הס''ת בשעה שאומר שמע וגו' אחד וגו' גדלו וגו' ג''פ. מ''ס מ''א: