כֹּהֵן קוֹרֵא בַּתּוֹרָה רִאשׁוֹן, וְאַחֲרָיו לֵוִי, וְאַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל.
הַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט שֶׁאֲפִלּוּ כֹּהֵן עַם הָאֶרֶץ קוֹדֵם לִקְרוֹת לִפְנֵי חָכָם גְּדוֹל יִשְׂרָאֵל, וְהוּא שֶׁהַכֹּהֵן יוֹדֵעַ לִקְרוֹת, מִיהוּ אִם יוּכַל לִקְרוֹת עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מִלָּה (ה) בְּמִלָּה סַגֵּי בְּכָךְ כְּדִלְקַמָּן סי' קל''ט (אַבּוּדַרְהַם), שֶׁאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרוֹת הֵיאָךְ יְבָרֵךְ עַל הַתּוֹרָה.
אִם סֵפֶר תּוֹרָה פָּתוּחַ וְהַכֹּהֵן קוֹרֵא אֶת שְׁמַע, אֵינוֹ רַשַּׁאי (ו) לְהַפְסִיק, וְקוֹרְאִים יִשְׂרָאֵל (ז) בִּמְקוֹמוֹ. הגה: וְכֵן בְּתַעֲנִית שֶׁאַחַר פֶּסַח וְסֻכּוֹת שֶׁקּוֹרִין וַיְחַל, אִם אֵין הַכֹּהֵן מִתְעַנֶּה, קוֹרִין לְיִשְׂרָאֵל; וְטוֹב שֶׁיֵּלֵךְ הַכֹּהֵן (ח) מִבֵּית הַכְּנֶסֶת (מַהֲרִי''ק שֹׁרֶשׁ ט').
באר היטב
(ו) להפסיק. ואפי' למ''ד בסי' ס''ו ס''ד שמפסיק היינו בשקראוהו אבל לכתחלה אין לקרותו. ל''ד שמע אלא ה''ה כשעוסק בכ''מ דאינו רשאי להפסיק כגון בברכות של ק''ש. ואפשר בפסוקי דזמרה שרי לקרותו. מ''א: (ז) במקומו. ואין ממתינין לו מפני כבוד הציבור מהרי''ק אם המנהג לקנות במעות מי שיקרא ראשון בהתחלת התורה בבראשית אם קונה ישראל מוחל הכהן על כבודו ויוצא מבה''כ (ופעם אחת לא רצה הכהן לצאת מבה''כ) ומותר לכפותו ע''י השלטון לצאת מבה''כ כדי שלא יתבטל מכבוד התורה מהרי''ק שם וכנה''ג ופר''ח פסקו דאפי' לא יצא הכהן יקרא הישראל ע''ש. ועיין בתשובת כנסת יחזקאל שאלה ז' שחוכך בזה: (ח) מבה''כ. עיין סי' תקס''ו ס''ו מש''ש:
באר היטב
(ה) במלה. ועכשיו לא נהגו לדקדק אחריו: