אִם נִכְנַס הַכֹּהֵן לְבֵית הַכְּנֶסֶת אַחַר שֶׁהִתְחִיל הַיִּשְׂרָאֵל לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַתּוֹרָה, אֵינוֹ (ט) פּוֹסֵק, אֲבָל בָּרְכוּ לָא הָוֵי (י) הַתְחָלָה, וְעוֹמֵד הַיִּשְׂרָאֵל (יא) בַּתֵּבָה עַד שֶׁיַּשְׁלִימוּ כֹּהֵן וְלֵוִי וְאָז יִקְרָא. אִם אֵין כֹּהֵן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, קוֹרֵא יִשְׂרָאֵל בִּמְקוֹם כֹּהֵן, וְלֹא יַעֲלֶה אַחֲרָיו לֵוִי. הגה: אֲבָל רִאשׁוֹן יוּכַל (יב) לַעֲלוֹת; (בֵּית יוֹסֵף וּמַהֲרִי''ל בְּשֵׁם ר' יְרוּחָם נ''ב בְּח''ג) וּכְשֶׁקּוֹרִין אוֹתוֹ, אוֹמְרִים בִּמְקוֹם כֹּהֵן, שֶׁלֹּא יִטְעוּ לוֹמַר שֶׁזֶּהוּ כֹּהֵן (טוּר).
אִם הָיוּ כֹּהֵן וְלֵוִי בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְקָרָא הַכֹּהֵן וְסָבוּר שֶׁאֵין שָׁם לֵוִי וְהִתְחִיל לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַתּוֹרָה (יג) שֵׁנִית, אֵין מַפְסִיקִין (יד) אוֹתוֹ.
באר היטב
(יג) שנית. גם כאן לא הוי ברכו התחלה: (יד) אותו. ועולה למנין ז'. ול''ד למ''ש בסק''ט שאם היה כהן בבה''כ ובטעות קראו ישראל דאין עולה למנין ז' דשאני הכא דעדיף כהן מלוי. פר''ח:
אִם אֵין לֵוִי בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, כֹּהֵן שֶׁקָּרָא רִאשׁוֹן מְבָרֵךְ שֵׁנִית בִּמְקוֹם לֵוִי, אֲבָל לֹא כֹּהֵן אַחֵר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שֶׁהָרִאשׁוֹן (טו) פָּגוּם.
באר היטב
(טו) פגום. אבל השני אינו בחשד זה דמוקמינן לה בגמ' דמוחזק לן באביו שהוא כהן ולגבי ראשון יש עדיין חשש שמא אביו נשא גרושה והוליד זה שהוא חלל ונודע הדבר ע''כ קראו לכהן אחר אבל השני א''א לומר כן עליו דאי חלל הוא א''כ אף במקום לוי לא היה לקרותו אבל בב' לוים זא''ז איכא חשד על שניהם שמא א' פסול מלויה ואינו אלא ישראל כי ממזר הוא מש''ה כתב אח''כ שאחד מהם פגום. וכתב ב''ח מכאן מוכח דממזר מותר לעלות לתורה:
באר היטב
(ט) פוסק. מסתברא דעולה למנין שבעה אבל אם היה כהן בבה''כ ובטעות סבור שאין שם כהן וקרא ישראל אין עולה למנין שבעה ואחר ישראל יעלה הכהן. פר''ח ע''ש: (י) התחלה. משמע דאם התחיל לומר ברוך אתה ה' הוי התחלה אף דיכול לומר ברוך אתה ה' למדני חוקיך. מגן אברהם: (יא) בתיבה. כדי שלא יתבייש: (יב) לעלות. ט''ז העלה דמיירי בלוי גדול יותר ולכל הפחות בשוין אבל אם ישראל גדול הוא עולה ראשון ואז לא יעלה הלוי כלל ע''ש: