הַמַּטְבִּיל יָדָיו, יָכוֹל לֶאֱכֹל בְּלֹא (יט) נִגּוּב, וְהוּא הַדִּין לְנוֹטֵל יָדָיו בְּבַת אַחַת וְשׁוֹפֵךְ עֲלֵיהֶם (כ) רְבִיעִית מַיִם בְּבַת אַחַת, אוֹ שֶׁנָּטַל יָדוֹ אַחַת וְשָׁפַךְ עָלֶיהָ רְבִיעִית וְכֵן שָׁפַךְ עַל חֲבֶרְתָּהּ.
אֵין נוֹטְלִים לַיָּדַיִם אֶלָּא בִּכְלִי; וְכָל הַכֵּלִים כְּשֵׁרִים, וַאֲפִלּוּ כְּלֵי (א) גְּלָלִים (פי' כֵּלִים עֲשׂוּיִים מֵרֶפֶשׁ בָּקָר וְעָפָר), וּכְלֵי אֲבָנִים, וּכְלֵי אֲדָמָה; וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא מַחֲזִיק רְבִיעִית; וְאִם נִקַּב בְּכוֹנֵס (ב) מַשְׁקֶה, דְּהַיְנוּ שֶׁאִם יָשִׂימוּ אוֹתוֹ עַל מַשְׁקִים יִכָּנְסוּ בְּתוֹכוֹ דֶּרֶךְ הַנֶּקֶב, וְהוּא גָּדוֹל מִנֶּקֶב שֶׁהַמַּשְׁקִים שֶׁבְּתוֹךְ הַכְּלִי יוֹצְאִים בּוֹ, אָז בָּטֵל מִתּוֹרַת כְּלִי וְאֵין נוֹטְלִים מִמֶּנּוּ לַיָּדַיִם וַאֲפִלּוּ אִם הוּא מַחֲזִיק רְבִיעִית מִן הַנֶּקֶב וּלְמַטָּה.
באר היטב
(א) גללים. כלומר אע''פ דלענין טומאה לאו כלים הם כשרים לנטילת ידים עיין יד אהרן: (ב) משקה. ואם סתמו בטיט אינו מועיל בשום כלי וזפת מועיל בכלי חרס דוקא עט''ז שהאריך ומ''א בס''ק ו' מתיר בניקב ותחב בו ד''א. היה יורד טיפה אחר טיפה בידוע שכונס משקה ב''ח. עי' יד אהרן. ובהלק''ט ח''ב סי' קנ''ח:
וְהָנֵי מִילֵי שֶׁנּוֹטֵל בְּדֶּרֶךְ פִּיו לְמַעְלָה, שֶׁמַּה שֶּׁמִּמֶּנּוּ מִן הַנֶּקֶב וּלְמַעְלָה אֵינוֹ חָשׁוּב כִּכְלִי, וְנִמְצָא שֶׁאֵין הַמַּיִם בָּאִים עַל יָדוֹ מֵהַכְּלִי; אֲבָל אִם נוֹטֵל דֶּרֶךְ (ג) הַנֶּקֶב, שָׁרֵי, כֵּיוָן שֶׁמַּחֲזִיק רְבִיעִית מִמֶּנּוּ וּלְמַטָּה.
באר היטב
(ג) הנקב. עיין ס''ק א' וכ''ש אם שברו מלמעלה:
באר היטב
(יט) ניגוב. משום שהמים שעל ידו לא נטמאו: (כ) רביעית. רש''ל וב''ח וט''ז כתבו דדוקא בטבילה אין צריך ניגוב אבל בנטילה אפילו ברביעית לא מהני מידי ועיין בשכנה''ג. לא ינגב ידיו בחלוקו שקשה לשכחה. תשב''ץ מ''א: