לֹא יִתֵּן מַיִם לַחֲבֵרוֹ בְּחָפְנָיו, שֶׁאֵין נוֹטְלִים אֶלָּא מִן הַכְּלִי; וְהוּא הַדִּין אִם נָטַל יָדוֹ אַחַת מֵהַכְּלִי וְשָׁפַךְ מִמֶּנָּה לְיָדוֹ אַחֶרֶת, דְּאֵינוֹ כְּלוּם; וְרַבֵּנוּ תָּם מַתִּיר בְּזוֹ, כֵּיוָן שֶׁתְּחִלַּת נְטִילָה לְיָדוֹ אַחַת הָיְתָה מִן הַכְּלִי, וְהוּא שֶׁהָיְתָה יָדוֹ הָרִאשׁוֹנָה טְהוֹרָה, כְּגוֹן שֶׁשָּׁפַךְ עָלֶיהָ רְבִיעִית (ו) בְּבַת אַחַת. הגה: וְנָהֲגוּ לְהָקֵל כְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ תָּם, אֲבָל הַסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה הִיא עִקָּר, וְלָכֵן יֵשׁ לְהַחְמִיר לְכַתְּחִלָּה.
צָרִיךְ שֶׁיָּבוֹאוּ הַמַּיִם מִכֹּחַ נוֹתֵן, לְפִיכָךְ צִנּוֹר שֶׁדּוֹלֶה מַיִם מִן הַיְאוֹר וְשׁוֹפֵךְ בּוֹ וְנִמְשָׁכִים מִמֶּנּוּ הַמַּיִם לְהַשְׁקוֹת הַשָּׂדֶה, אֵינוֹ יָכוֹל לִתֵּן יָדָיו לְתוֹכוֹ כְּדֵי שֶׁיִּקְלְחוּ הַמַּיִם עֲלֵיהֶם, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָם בָּאִים מִכֹּחַ אָדָם, שֶׁכְּבָר פָּסַק כֹּחַ הַשּׁוֹפֵךְ; וְאִם מֵשִׂים יָדָיו קָרוֹב לִמְקוֹם הַשְּׁפִיכָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מֵשִׂים אוֹתָהּ תַּחַת הַשְּׁפִיכָה מַמָּשׁ, עָלְתָה לוֹ נְטִילָה, דְּכָל זְמַן שֶׁהֵם קְרוֹבִים לִמְקוֹם הַשְּׁפִיכָה עֲדַיִן מִכֹּחוֹ הֵם בָּאִים. וְאִם הִטְבִּיל יָדָיו לְתוֹךְ הַצִּנּוֹר הַזֶּה, אֵינָם טְהוֹרוֹת מִכֹּחַ טְבִילָה, מִפְּנֵי שֶׁהֵם שְׁאוּבִים; וְהָנֵי מִילֵי בְּדוֹלֶה, שֶׁשּׁוֹפֵךְ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַצִּנּוֹר עַצְמוֹ, אֲבָל אִם נוֹתֵן אוֹתָם חוּץ לַצִּנּוֹר וּמַמְשִׁיךְ אוֹתָם לַצִּנּוֹר וְהִטְבִּיל בּוֹ יָדָיו, טְהוֹרוֹת, דִּשְׁאוּבִים שֶׁהִמְשִׁיכוּהָ, כְּשֵׁרָה; וַאֲפִלּוּ דּוֹלֶה וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הֶחָרִיץ עַצְמוֹ, אִם הַדְּלִי נָקוּב מֵאֲחוֹרָיו (ז) בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה, וּבְעוֹד שֶׁשּׁוֹפֵךְ דֶּרֶךְ פִּיו לַצִּנּוֹר מְקַלֵּחַ מֵאֲחוֹרָיו לַיְּאוֹר, מַטְבִּיל בּוֹ אֶת הַיָּדַיִם, וּטְהוֹרוֹת, דַּחֲשִׁיבֵי כְּאִלּוּ הִטְבִּילָם בַּיְּאוֹר, דְּנִצּוֹק זֶה מְחַבֵּר הַכְּלִי לַיְּאוֹר וַחֲשִׁיבֵי מַיִם שֶׁבַּצִּנּוֹר מְחֻבָּרִים לְמֵימֵי הַיְאוֹר, אַף עַל גַּב דְּנִצּוֹק כָּזֶה לֹא חָשִׁיב חִבּוּר לְעִנְיַן טְבִילָה. וְיֵשׁ חוֹלְקִין בָּזֶה וְאוֹמְרִים דְּגַם לִנְטִילַת יָדַיִם לֹא חָשִׁיב חִבּוּר. הגה: אֵין לִטֹּל יָדָיו מֵאוֹתָן אֲבָנִים הַקְּבוּעִים (ח) לַכֹּתֶל וְעָשָׂה לָהֶם בֵּית קִבּוּל וּבִרְזָא, אֲבָל אִם הָיוּ כֵּלִים תְּחִלָּה וְחִבְּרָם לַכֹּתֶל, נוֹטְלִין מִמֶּנּוּ (אֲגֻדָּה פ' הַמּוֹכֵר בַּיִת).
באר היטב
(ז) בכ''מ. וה''ה אם הוא בספינה ואינו יכול להטביל ידיו בים יקח כלי שניקב בכ''מ ודולה מהים ומטביל ידיו בתוך הכלי שמי הכלי מחוברים למי הים הואיל ומימיו נוטפין דרך הנקב. ש''ג: (ח) לכותל. דלא היה שם כלי עליו בתלוש וט''ז הקשה עליו דלנט''י יש לנו להקל דהוי כלי אפי' קבעו תחלה ע''ש כתב ע''ת ונראה דאותן מים שמושכין ע''י קנים חלולים למרחוק שקורין ריע''ר קאסטי''ן בל''א אין נכון ליטול מן הקנים עצמם משום דאין באין מכח גברא אבל מותר לטבול ידיו במים העומדים לפני הקנים דה''ל כאלו מחוברים לנהר ששורש המים יוצא מהם והוא דהקנים שוטפים מים וה''ל ניצוק חיבור עם המים שבאים מן הנהר לקנים אבל פסק הקילוח מן הקנים לא עלתה שם טבילה ע''ש וה''ה דאין ליטול בפלומפ''ן שאינם כלי ס''ב ע''ש:
אִם הִכְנִיס יָדָיו בְּתוֹךְ כְּלִי שֶׁל מַיִם וְשִׁכְשֵׁךְ יָדָיו בָּהֶם, אִם הַכְּלִי מְחֻבָּר (ט) לַקַּרְקַע, לֹא עָלְתָה לוֹ נְטִילָה; וְאִם אֵינוֹ מְחֻבָּר לַקַּרְקַע, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁעָלְתָה לוֹ נְטִילָה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא עָלְתָה לוֹ, וּבִשְׁעַת הַדַּחַק יָכוֹל לִסְמֹךְ עַל דִּבְרֵי (י) הַמַּתִּירִים; וְאִם אַחַר כָּךְ נִזְדַּמֵּן לוֹ לִטֹּל בְּדֶרֶךְ נְטִילָה, נוֹטֵל בְּלֹא בְּרָכָה.
באר היטב
(ט) לקרקע. דה''ל כמו טבילה וטבילה בשאובין ליכא: (י) המתירין. ורש''ל כתב דאפילו בשעת הדחק אין ליטול בתוך כלי ואם נטל צריך לחזור ולברך ואל תשגיח בדברי הקאר''ו עכ''ל ט''ז:
באר היטב
(ו) בבת אחת. נראה פשוט שזהו בענין שהמים אינם מקובצים תוך פיסת היד אלא שופך על כל היד והמים נשפכים אבל אם הם מקובצים תוך היד פשיטא דנטמאו אעפ''י שהם רביעית דהא גב היד הוא טמא ומטמא תוך היד ומשום זה יפה כתב רמ''א שיש להחמיר לכתחלה שההמון עם טועים ושופכים מים לפיסת היד ואותן המים חוזר ומשפשף בהם ידו השניה וזהו איסור אליבא דכ''ע וצריך דוקא ניגוב תחלה קודם שיטול ידיו שנית כהלכה כי אלו המים נטמאו ואין תקנה להם אפי' ישפוך עוד עליהם כדלקמן. ט''ז: