חַמֵּי טְבֶרְיָא יָכוֹל לְהַטְבִּיל בָּהֶם אֶת הַיָּדַיִם, אֲבָל לִטֹּל מֵהֶם בִּכְלִי, לֹא; וְאִם הִמְשִׁיךְ אוֹתָן בָּאָרֶץ דֶּרֶךְ חָרִיץ חוּץ לִמְקוֹמָם וְהִפְסִיקָן מֵהַמַּעְיָן הַנּוֹבֵעַ, אִם יֵשׁ בָּהֶם שִׁעוּר מִקְוֶה מַטְבִּילִין בָּהֶם הַיָּדַיִם, וְאִם אֵין בָּהֶם שִׁעוּר מִקְוֶה לֹא; וְאִם חָרִיץ זֶה מֵימָיו מְחֻבָּרִים לְמֵי הַמַּעְיָן הַנּוֹבֵעַ חַם, לְרַשִׁ''י וְהָרַשְׁבָּ'' א אֵין מַטְבִּילִין בּוֹ הַיָּדַיִם, וּלְהר''ר יוֹנָה מַטְבִּילִין בּוֹ אֶת הַיָּדַיִם.
טַעַם פִּסוּל חַמֵּי טְבֶרְיָא לִנְטִילָה, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מָרִים וְאֵינָם רְאוּיִן לִשְׁתִיַּת הַכֶּלֶב, אֲבָל אִם יִמָּצְאוּ מַיִם חַמִּין נוֹבְעִין שֶׁהֵן רְאוּיִן לִשְׁתִיַּת הַכֶּלֶב, נוֹטְלִים מֵהֶם לַיָּדַיִם.
מַיִם מְלוּחִים אוֹ סְרוּחִים אוֹ מָרִים שֶׁאֵין (י) הַכֶּלֶב יָכוֹל לִשְׁתּוֹת מֵהֶם, פְּסוּלִים לִנְטִילַת יָדַיִם אַף עַל פִּי שֶׁכְּשֵׁרִים לְמֵי מִקְוֶה לִטְבִילָה; וְאִם הֵם עֲכוּרִים מֵחֲמַת טִיט שֶׁנִּתְעָרֵב בָּהֶם, אִם הַכֶּלֶב יָכוֹל לִשְׁתּוֹת מֵהֶם, כְּשֵׁרִים בֵּין לִנְטִילַת יָדַיִם בֵּין לְמִקְוֶה, וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁתּוֹת מֵהֶם, פְּסוּלִים לִשְׁנֵיהֶם.
באר היטב
(י) הכלב. מי הים ראוין לשתית הכלב אם מרתיחין אותן רדב''ז ח''א סי' רצ''ד מ''א. ועיין בהרשד''ם סי' קצ''ח: