ההלכה היומית
יום רביעי ויקה"פ כ"ב אדר תשפ"ו
סימן קסא - דיני חציצה בנטילה
סעיף ד'

שִׁעוּר נְטִילַת יָדַיִם, כָּל הַיָּד עַד קָנֶה שֶׁל (ט) זְרוֹעַ; וְיֵשׁ אוֹמְרִים עַד מְקוֹם חִבּוּר הָאֶצְבָּעוֹת לְכַף הַיָּד, וְרָאוּי לִנְהֹג כְּדַעַת (י) הָרִאשׁוֹן.

באר היטב

(ט) זרוע. פי' תיכף אחר השלמת היד מקרי קנה של זרוע: (י) הראשון. ויתנה בתחלה שלא יהא חובה עליו שמא פעם אחד לא יהא לו מים כ''כ וכן ראוי להתנות בכל דבר שאדם רוצה להחמיר על עצמו ב''י ואם היד מלוכלך לכ''ע צריך כל היד נטילה ועיין ט''ז:

סימן קסב - הגבהה ושפשוף הידים בנטילה
סעיף א'

הַנּוֹטֵל צָרִיךְ לְהַגְבִּיהַּ יָדָיו דְּהַיְנוּ רָאשֵׁי (א) אֶצְבְּעוֹתָיו לְמַעְלָה, שֶׁלֹּא יֵצְאוּ מַיִם חוּץ לַפֶּרֶק וְיַחְזְרוּ וִיטַמְּאוּ אֶת הַיָּדַיִם. הגה: וְהוּא הַדִּין אִם (ב) מַשְׁפִּילָן מִתְּחִלַּת הַנְּטִילָה עַד סוֹפָהּ דְּשַׁפִּיר דָּמִי, רַק שֶׁיִּזָּהֵר שֶׁלֹּא יַגְבִּיהַּ תְּחִלָּה רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו וְאַחַר כָּךְ יַשְׁפִּילֵם, דְּאָז יֵצְאוּ הַמַּיִם חוּץ לַפֶּרֶק וְיַחְזְרוּ וִיטַמְּאוּ הַיָּדַיִם (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם מַהֲרִ''י בֶּן חָבִיב); וְהַיְנוּ כְּשֶׁאֵינוֹ נוֹטֵל כָּל הַיָּד עַד מְקוֹם חִבּוּר הַיָּד עִם הַזְּרוֹעַ, אֲבָל אִם נוֹטֵל עַד שָׁם, אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַגְבִּיהַּ יָדָיו, וְיֵשׁ חוֹלְקִים בָּזֶה. וְכֵן אִם שָׁפַךְ עַל [שְׁתֵּי] יָדָיו רְבִיעִית בְּפַעַם אַחַת, כֵּיוָן דְּאֵין שָׁם מַיִם טְמֵאִים כְּלָל, אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַגְבִּיהַּ יָדָיו; וְכֵן הַמַּטְבִּיל יָדָיו, אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַגְבִּיהַּ יָדָיו. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם שׁוֹפֵךְ עַל יָדָיו ג' פְּעָמִים אֵינוֹ צָרִיךְ לִזָּהֵר בְּכָל זֶה, וְכֵן נָהֲגוּ לְהָקֵל (אָגוּר בְּשֵׁם אוֹר זָרוּעַ וְהַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי פ' הָיָה קוֹרֵא).

באר היטב

(א) אצבעותיו. וצריך להזהיר להמון עם ששופכים המים מהצד וראשי האצבעות נשארו בלא נטילה: (ב) משפילן. ולפי דעת המקובלים דוקא בהגבהה וקודם הברכה. ועיין ט''ז ומ''א:

סימן קסב - הגבהה ושפשוף הידים בנטילה
סעיף ב'

הַנּוֹטֵל יָדָיו שׁוֹפֵךְ עֲלֵיהֶם קְצָת מֵהָרְבִיעִית לְהָסִיר מֵהֶם הַלִּכְלוּךְ וְכָל דָּבָר שֶׁחוֹצֵץ, וְאַחַר כָּךְ שׁוֹפֵךְ עֲלֵיהֶם פַּעַם שֵׁנִית וְגַם אֵלּוּ הַמַּיִם הֵם טְמֵאִים, וְאַחַר כָּךְ שׁוֹפֵךְ עֲלֵיהֶם פַּעַם שְׁלִישִׁית לְטַהֵר הַמַּיִם שֶׁעַל גַּבֵּי הַיָּדַיִם; וְאִם אֵין בַּיָּדַיִם לִכְלוּךְ וְדָבָר הַחוֹצֵץ, שׁוֹפֵךְ עַל שְׁתֵּי יָדָיו רְבִיעִית בְּבַת אַחַת, וְאֵינוֹ צָרִיךְ מַיִם שְׁנִיִּים. הגה: וְהוּא הַדִּין אִם הָיוּ לוֹ מַיִם רַבִּים, רוֹחֵץ תְּחִלָּה מְעַט כְּדֵי לְהָסִיר הַלִּכְלוּךְ, וְאַחַר כָּךְ שׁוֹפֵךְ רְבִיעִית כְּאֶחָד וְאֵינוֹ צָרִיךְ מַיִם שְׁלִישִׁים. הַנּוֹטֵל יָדָיו צָרִיךְ (ג) לְשַׁפְשְׁפָם זֶה בָּזֶה (מַיְמוֹנִי פ' י''א מֵהִלְכוֹת מִקְוָאוֹת וְכָל בּוֹ וּסְמַ''ג וְהָרֹא''שׁ פ' כָּל הַבָּשָׂר).

באר היטב

(ג) לשפשפם. אפי' אם שפך על כל היד רביעית וא''כ גם מי שמטביל ידיו צריך ג''כ שפשוף אח''כ זו בזו שהרי רביעית בבת אחת הוי כטבילה. ט''ז:

יום רביעי ויקה"פ כ"ב אדר תשפ"ו

אנחנו שולחים למייל (בתזמון שאתם בוחרים)
תוכן תורני מרתק וייחודי!

מיד לאחר ההרשמה תקבלו מייל עם פירוט אפשרויות התזמון לבחירה

דילוג לתוכן