מִי שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל אֵינוֹ יָכוֹל לְבָרֵךְ בִּרְכַּת (כד) הַמּוֹצִיא לְהוֹצִיא הָאוֹכְלִים, אֲבָל (כה) לִקְטַנִּים יָכוֹל לְבָרֵךְ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל עִמָּהֶם, כְּדֵי לְחַנְּכָם בְּמִצְווֹת.
אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת, שֶׁהוּא חַיָּב לֶאֱכֹל פַּת, לֹא יְבָרֵךְ לוֹ חֲבֵרוֹ בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא, אִם אֵינוֹ אוֹכֵל; וְלֹא שָׁרֵי לְבָרֵךְ לַאֲחֵרִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ טוֹעֵם, אֶלָּא בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא דְּמַצָּה בְּלֵיל רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, וּבִרְכַּת הַיַּיִן דְּקִדּוּשׁ, בֵּין שֶׁל לַיְלָה בֵּין שֶׁל יוֹם. הגה: וְיֵשׁ לֶאֱכֹל הַפְּרוּסָה שֶׁבָּצַע עָלֶיהָ קֹדֶם שֶׁיֹּאכַל פַּת אַחֵר, (כו) שֶׁתְּהֵא נֶאֱכֶלֶת לְתֵאָבוֹן, וְהוּא מִשּׁוּם חִבּוּב מִצְוָה (אָגוּר וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם שִׁבּוֹלֵי לֶקֶט).
באר היטב
(כו) אחר. י''א לאוכלה באחרונה. לכן יאכל קצת בתחלה וקצת בסוף של''ה. אין להאכיל מפרוסת הבציעה לעכו''ם או לבהמה. אבודרה''ם ט''ז מ''א:
הָיוּ לְפָנָיו חֲתִיכוֹת שֶׁל פַּת, וּפַת שָׁלֵם הַכֹּל מִמִּין אֶחָד, מְבָרֵךְ עַל הַשָּׁלֵם אֲפִלּוּ הוּא פַּת קִבָּר (פי' לֶחֶם שֶׁאֵינוֹ נָקִי) וְקָטָן, וְהַחֲתִיכוֹת פַּת נְקִיָּה וּגְדוֹלָה; אֲבָל אִם הַשָּׁלֵם שְׂעוֹרִים וְהַחֲתִיכוֹת מֵחִטִּים, אֲפִלּוּ הִיא קְטַנָּה מַנִּיחַ הַפְּרוּסָה תַּחַת (א) הַשְּׁלֵמָה וּבוֹצֵעַ מִשְּׁתֵּיהֶן יַחַד. הגה: וְכָל זֶה כְּשֶׁרוֹצֶה לֶאֱכֹל מִשְּׁנֵיהֶם, אֲבָל אִם אֵינוֹ רוֹצֶה לֶאֱכֹל אֶלָּא מֵאֶחָד, יִבְצַע עָלָיו וְאֵין לָחוּשׁ לַשֵּׁנִי, אַף עַל פִּי שֶׁחָשׁוּב אוֹ חָבִיב עָלָיו (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סי' ל''ב).
באר היטב
(א) השלימה. ודוקא כשסעד יחידי אבל אם שנים הם טוב שיברך א' על הפת שלם וא' יברך על הפרוסה. מט''מ ב''ח ושל''ה בשם רש''ל. ואם הא' שיפון א''צ להניחו דאינו ממין ז' עיין מ''א:
באר היטב
(כד) המוציא. וה''ה בכל ברכת הנהנין: (כה) לקטנים. אפילו אינם בני ביתו. ט''ז: