אִם ב' שְׁלֵמוֹת מִמִּין אֶחָד, אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה, מְבָרֵךְ עַל הַגְּדוֹלָה; אִם יֵשׁ לְאָדָם שְׁנֵי חֲצָאֵי לֶחֶם וְאֵין לוֹ לֶחֶם שָׁלֵם, יְחַבְּרֵם יַחַד בְּעֵץ אוֹ בְּשׁוּם דָּבָר שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה, וְדִינוֹ כְּדִין שָׁלֵם; וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת יָכוֹל (ב) לְחַבְּרָם.
שְׁנֵי גְּלוּסְקָאוֹת הַדְּבוּקִים יַחַד שֶׁנֶּאֱפוּ וְנֶחְתַּךְ מִן הָאַחַת וְהַשְּׁנִיָּה נִשְׁאֲרָה שְׁלֵמָה, טוֹב לְהַפְרִיד הַחֲתִיכָה מֵהַשְּׁלֵמָה כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נִרְאֵית שְׁלֵמָה, מִמַּה שֶּׁיַּנִּיחֶנָּה דָּבוּק בָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁנִּרְאֵית יוֹתֵר גְּדוֹלָה. הגה: וְלֹא יִבְצַע מִמֶּנָּה בַּמָּקוֹם שֶׁהָיְתָה דְּבֻקָּה בַּחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁשָּׁם נִרְאֵית כִּפְרוּסָה, אֶלָּא יִבְצַע מִמָּקוֹם הַשָּׁלֵם שֶׁבָּהּ (מַהֲרִי''ל).
פַּת שְׂעוֹרִין וּפַת כֻּסְמִין, מְבָרֵךְ עַל שֶׁל שְׂעוֹרִים כֵּיוָן שֶׁהוּא מִמִּין ז', אַף עַל פִּי שֶׁהַכֻּסְמִין יָפִים; פַּת נְקִיָּה וּפַת קִבָּר, מְבָרֵךְ עַל (ג) הַנְּקִיָּה; וְאִם שְׁתֵּיהֶן נְקִיּוֹת וְזוֹ לְבָנָה (ד) יוֹתֵר מִזּוֹ, מְבָרֵךְ עַל הַלְּבָנָה יוֹתֵר.
באר היטב
(ג) הנקיה. אפילו הקיבר גדול מהנקיה. כתב ב''י אפילו אמר הבוצע דפת נקי אינו חביב עליו בטלה דעתו אצל כל אדם והמ''א הקשה עליו מסי' רי''א ע''ש והיד אהרן מיישבו: (ד) יותר. ואם השנייה גדולה מזו יש להסתפק. מ''א:
באר היטב
(ב) לחברם. דבעינן לחם משנה ובחול אין נוהגין לחברם. וכשמחברם בשבת יזהר שלא ליקח עץ שהוא מוקצה מ''א עיין בתשובת פנים מאירות בשיטתו לזבחים דף ק''ה ע''ב שדחה דברי רוקח ממ''ש התוס' שם בד''ה חיבור אוכלין וכו' ע''ש ועיין יד אהרן שמיישב: