(לו) בגבינה. ע''ל ס''ק ל''א מש''ש. וט''ז כתב דלעולם הוי כיסנין בין במילוי בשר בין במילוי פירות. והש''ע איירי כאן בקבע סעודתו וקמ''ל דה''א דפשטיד''א זו אפי' קבע סעודתו לא יברך המוציא מכח דעיקר בשר קמ''ל דלא ע''ש. ומ''א מחלק בין מילוי בשר למילוי פירות ובשמים דמילוי פירות ובשמים הוי קינוח והוי כיסנין ע''ש. ודע דפת של כיסנין דמברך עליה במ''מ הוא אפי' אם אפאו בתנור. כללי סי' זה. א עיסה שנילושה במי פירות ונאפית אח''כ בסעיף ז'. ב אם נטגנה במי פירות או במים בסעיף י''ג. ג ואם ממולא בפירות בסעיף ז'. ד ואם ממולא בבשר ודגים בסעיף ט''ז. וכל זה בבלילתו עבה. ה בלילתו רכה בסעיף ח' ובסעיף י''ד וסט''ו. ו ולחם גמור ששראו ובישלו אח''כ בסעיף י'. כן הוא למחבר מ''א דמחלק בין מילוי בשר למילוי פירות. אבל להמחבר ט''ז אין חילוק בין מילוי בשר או שאר דברים ולעולם הוי כיסנין ואיירי בסעיף ז' בין במילוי בשר בין בשאר דברים וסעיף (ט''ז) [י''ז] איירי בקבע עלייהו ודו''ק ועיין בבני חייא. ופרח שושן כלל א' סי' ה' וסי' ג' וביד אהרן:

(א) מיד. פי' דבר מועט: (ב) ומין. ואם התנה עמו בשעת שכירות שיתן לו מזונות כשאר בני הבית א''צ ליתן לו מכל מין ומין רק ממין שיש לו ריח ומה''ט אין אנו נוהגין ליתן לשמש מכל מין ומין וגם אנו מניחים לעבדים להוליך כלינו אחרינו לבית המרחץ ולנעול מנעלינו דהוי כאלו התנה בכך של''ה. וכתב המ''א ונ''ל דבענין המאכל לא מהני תנאי כיון שהטעם משום צערא. ודוקא בשמש שעומד ומשמש בסעודה כמ''ש רש''י. אבל אם הוא מיסב בשלחן לית לן בה ע''כ ע''ש. (ובסי' ק''ע ס''ק ח' כתב אפי' אינו משמש בסעודה רק מבשל האוכל אפי' אין מזונתו עליו): (ג) בכה''ג. דאין בע''ה מקפיד אם אורח אחד נותן לחברו מאחר שזימן כולם ולאחר שלא זימן אסור ליתן. מ''א:

(ד) צדקה. ואם יודע בודאי שלא יטול ידיו ושלא יברך אסור והב''ח כתב דוקא בנט''י אסור דתיכף בשעה שנותן לידו כדי לאכול עובר משום לפני עור וגו' אבל בברכה בשעה שנתנו אינו עובר ואם אח''כ לא יברך מה עלינו לעשות: