אִם קָבַע (ג) לִשְׁתּוֹת לִפְנֵי הַמָּזוֹן, אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל יַיִן שֶׁבְּתוֹךְ (ד) הַמָּזוֹן, דְּיַיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן פּוֹטְרוֹ; וְכֵן יַיִן שֶׁל קִדּוּשׁ פּוֹטֵר יַיִן שֶׁבְּתוֹךְ הַמָּזוֹן; וְכֵן הַמַּבְדִּיל עַל הַשֻּׁלְחָן, פּוֹטֵר הַיַּיִן שֶׁבְּתוֹךְ הַמָּזוֹן וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין בִּרְכַּת יֵין הַבְדָּלָה פּוֹטֵר, אֶלָּא אִם כֵּן נָטַל (ה) יָדָיו קֹדֶם הַבְדָּלָה, הִלְכָּךְ הַמַּבְדִּיל קֹדֶם נְטִילָה יְכַוֵּן שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא יַיִן (וְע''ל סי' רצ''ט סָעִיף ז') שֶׁבְּתוֹךְ הַסְעֻדָּה; וּבְדִיעֲבַד שֶׁלֹּא כִּוֵּן כָּךְ, פּוֹטֵר יַיִן שֶׁבְּתוֹךְ הַסְעֻדָּה, דִּסְפֵק בְּרָכוֹת דְּרַבָּנָן לְהָקֵל.
כָּל מַה שֶּׁשּׁוֹתֶה בְּתוֹךְ הַסְעֻדָּה דַּי לוֹ בִּבְרָכָה אַחַת, אֶלָּא אִם כֵּן כְּשֶׁבֵּרַךְ לֹא הָיָה דַּעְתּוֹ לִשְׁתּוֹת אֶלָּא אוֹתוֹ הַכּוֹס וְנִמְלַךְ לִשְׁתּוֹת (ו) אַחֵר. הגה: וְכֵן מִי שֶׁבָּא לִסְעֻדָּה וּמוֹשִׁיטִין לוֹ הַרְבֵּה כּוֹסוֹת, מְבָרֵךְ עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד דְּהָוֵי (ז) נִמְלָךְ (כָּל בּוֹ) וְע''ל סי' קע''ט; וְכֵן מִי שֶׁבֵּרַךְ עַל כּוֹס בִּרְכַּת נִשּׂוּאִין וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהֵיכָן יַגִּיעַ הַכּוֹס, כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְבָרֵךְ, דְּמִקְרֵי נִמְלָךְ (אֲגֻדָּה פֶּרֶק עַרְבֵי פְּסָחִים) וְע''ל סִימָן ק''צ.
באר היטב
(ו) אחר. כתב הט''ז נראה פשוט דה''ה לענין אכילה כגון שקנה לעצמו לחם א' לאכלו כולו ועד''ז בירך ואח''כ נתאוה לאכול עוד ושולח לקנות עוד צריך לברך שנית המוציא. אבל אם יש לו בבית לחם וחותך לו חתיכה לאכול אותה ואח''כ רוצה לחתוך עוד אין זה נמלך דדרך אדם הוא ט''ז עי' סי' ר''ו ס''ה: (ז) נמלך. והאידנא שיש מנהג כשאחד בא אצל אותם ששותין כבר שהרבה נותנין לו כוסות מסתמא כשבירך על הראשונה דעתו על כל מה שיתנו לו עוד. ט''ז ע''ש:
אֵין לְבָרֵךְ אַחַר יַּיִן שֶׁבַּסְעֻדָּה, דְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן פּוֹטַרְתּוֹ; וְכֵן פּוֹטֶרֶת יַיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן, וַאֲפִלּוּ לֹא הָיָה לוֹ יַיִן בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן, וְע''ל סוֹף סִימָן רע''ב, וּלְעִנְיַן יַיִן שֶׁל הַבְדָּלָה שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן ע''ל סִימָן רצ''ט סָעִיף ח'.
באר היטב
(ג) לשתות. לאו למימרא דבלא קבע אינו פטור אלא בא לאפוקי אם לא היה דעתו תחלה לשתות אח''כ דהוי נמלך: (ד) המזון. וה''ה ליין שלאחר המזון קודם ברכת המזון. מגן אברהם: (ה) ידיו. ל''ד דה''ה אם קבע עצמו לסעודה. מ''א ע''ש: