אִם אֵין לוֹ יַיִן וְשׁוֹתֶה מַיִם אוֹ שְׁאָר מַשְׁקֶה, אֵין לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם דַּחֲשִׁיבֵי כְּבָאִים מֵחֲמַת הַסְעֻדָּה, לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לֶאֱכֹל בְּלֹא (ח) שְׁתִיָּה; וְאַף יַיִן לֹא הָיָה צָרִיךְ בְּרָכָה לְפָנָיו, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא חָשׁוּב וְקוֹבֵעַ בְּרָכָה לְעַצְמוֹ; אֲבָל מַיִם אוֹ שְׁאָר מַשְׁקִים לֹא חֲשִׁיבֵי, וְאֵינָם טְעוּנִים בְּרָכָה; וַאֲפִלּוּ אִם הָיָה צָמֵא קֹדֶם סְעֻדָּה, כֵּיוָן שֶׁלֹּא רָצָה לִשְׁתּוֹת אָז, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיקוּ לוֹ הַמַּיִם, נִמְצָא כִּי שְׁתִיַּת הַמַּיִם בְּסִבַּת הַפַּת הִיא, וּפַת פּוֹטַרְתָּם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְבָרֵךְ עַל הַמַּיִם שֶׁבַּסְעֻדָּה, וְיֵשׁ מַחְמִירִין עוֹד לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם בְּכָל פַּעַם, דִּסְתָמָא נִמְלָךְ הוּא בְּכָל פַּעַם; וְהָרוֹצֶה לְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָפֵק יֵשֵׁב קֹדֶם נְטִילָה בִּמְקוֹם סְעוּדָתוֹ, וִיבָרֵךְ עַל דַּעַת לִשְׁתּוֹת בְּתוֹךְ (ט) סְעוּדָתוֹ. הגה: וְהַמִּנְהָג כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה.
עַל יַיִן שֶׁבְּתוֹךְ הַמָּזוֹן כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ, אֲפִלּוּ הֵסֵבּוּ יַחַד. הגה: דְּלֹא יְכוֹלִין לַעֲנוֹת אָמֵן (טוּר), מִשּׁוּם דְּחַיְישִׁינָן שֶׁמָּא יַקְדִּים קָנֶה לַוֵּשֶׁט. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם אָמַר לָהֶם: סַבְרִי רַבּוֹתַי, וְיִשְׁמְעוּ וִיכַוְּנוּ לַבְּרָכָה וְלֹא יֹאכְלוּ אָז וְיַעֲנוּ: אָמֵן, אֶחָד מְבָרֵךְ (י) לְכֻלָּם, וְכֵן נוֹהֲגִין (הַגָּהַת מיי' פ''ז מֵהִלְכוֹת בְּרָכוֹת וּמָרְדְּכַי סוֹף פֶּרֶק כֵּיצַד מְבָרְכִין וְטוּר בְּשֵׁם רַשִׁ''י). וְיֹאמַר: סַבְרִי רַבּוֹתַי, ר''ל סוֹבְרִים אַתֶּם לָצֵאת בִּבְרָכָה זוֹ, וְלֹא יֹאמַר בִּרְשׁוּת רַבּוֹתַי, וְכֵן כָּל מָקוֹם שֶׁמְּבָרְכִין עַל הַיַּיִן מִשּׁוּם בִּרְכַּת הַיַּיִן שֶׁבְּתוֹךְ הַסְּעֻדָּה אֵין אוֹמְרִים בִּרְשׁוּת, אֶלָּא סַבְרִי, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר (בֵּית יוֹסֵף סִימָן קס''ז בְּשֵׁם שֶׁבּוּלֵי הַלֶּקֶט).
באר היטב
(י) לכולם. וצריכין שיטעום כל א' תיכף מהכוס שלא להפסיק בין ברכה לשתיה מ''א עיין סי' קס''ז סעיף ו':
הֵבִיאוּ לָהֶם יַיִן אַחֵר, אֵינוֹ מְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן, אֲבָל מְבָרֵךְ עָלָיו: הַטּוֹב (א) וְהַמֵּטִיב. הגה: אַף עַל גַּב שֶׁאֵין לוֹ עוֹד מִן (ב) הָרִאשׁוֹן (בֵּית יוֹסֵף); וְלָאו דַּוְקָא הֵבִיאוּ לָהֶם מֵחָדָשׁ, אֶלָּא הוּא הַדִּין אִם הָיָה לָהֶם מִתְּחִלָּה שְׁתֵּי יֵינוֹת, מְבָרְכִין עַל הַב' הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. הגה: וְדַוְקָא שֶׁלֹּא הָיוּ לְפָנָיו יַחַד (ג) כְּשֶׁבֵּרַךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן, אֲבָל אִם הָיוּ בְּיַחַד אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ אֶלָּא בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר (סָעִיף ג') (דִּבְרֵי עַצְמוֹ לְהַשְׁווֹת הַטּוּר עִם מָרְדְּכַי פ' הָרוֹאֶה) (בֵּית יוֹסֵף).
באר היטב
(א) והמטיב. כתב מהרי''ל י''א שאין מברכין הטוב והמטיב בליל פסח שלא להרבות בכוסות עכ''ל. וכתב המ''א ונ''ל שלא ישתה מב' מינין אבל אם הביאו לו מין אחר צריך לברך מאחר שנזכר בגמרא. אם בירך בה''מ על היין א''צ לברך הטוב והמטיב דהא כבר אמר הטוב והמטיב בבה''מ. מ''א: (ב) הראשון. וכנה''ג הביא פוסקים דס''ל דאין מברכין. והרדב''ז סי' קכ''ה הכריע דאם יש להם מן הראשון ולא רצו בו והביאו אחר מברך ע''ש: (ג) כשבירך. כתב זה לתרץ דברי ש''ע אהדדי דכאן כתב אם היו לו תחלה ב' יינות מברך הטוב והמטיב ובסעיף ג' לא כ''כ. ע''כ תירץ רמ''א דכאן קאי על הברכה דדוקא אם לא היו בשעת ברכה שניהם לפניו. דאם היו היינו סעיף ג' וב''ח פי' דבס''א איירי שעבר ובירך על הגרוע ע''ש. וע''ז פי' דבס''א מיירי בנסתפק איזה עדיף. וס''ג איירי בידוע שהוא גרוע יותר והעלה ומי שלבו נוקפו לברך ב' ברכות ביש ספק יסלק מן השלחן א' מהם ואח''כ יברך על א' מהם בפה''ג ואח''כ על השני ברכת הטוב והמטיב ובזה יצא לד''ה ע''ש. ועיין בשכנה''ג ובפרח שושן כלל א' סי' י''ב האריך והעלה כט''ז ע''ש:
באר היטב
(ח) שתיה. משמע דיין שרף דאין דרך לשתות תמיד לא חשיב כבאים מחמת הסעודה וצריך לברך עליו ואף מי שרגיל לשתותו תמיד בטלה דעתו אצל כל אדם מט''מ ורש''ל ול''ח וט''ז ועיין מ''א. והעטרת זקנים בסי' קע''ז כתב משם הגאון מהר''ר פייביש ליתן היין שרף על השלחן בשעת המוציא ואז ברכת המוציא פוטר ואם לא עשה כן יטבול מעט פת בתוכו ע''ש. ומיהו בשבת אין צריך לכל זה דממה נפשך אם קידש על היין נפטר בזה כמ''ש ס''ב ואם קידש על השכר נפטר בברכת שהכל ועיין מ''א. משקה שקורין מע''ד א''צ ברכה דגם הוא בכלל שתיה כאכילה ודינו כשכר. ט''ז: (ט) סעודתו. ומ''מ צ''ע אם שתה רביעית אם צריך ברכה אחרונה ע''כ ישתה פחות מרביעית לפני הסעודה ובזה יסתלק מן הספק וכ''כ בכוונת האר''י ז''ל. או יתן לאחר שאינו אוכל לברך ויתכוין לפוטרו ואם שתה רביעית כגון בסעודות גדולות ששותין לפני המזון יש ליזהר שלא יצא קודם הסעודה דהוי הפסק ואז פטור מברכה אחרונה דבה''מ פוטר הכל. ועיין מ''א וט''ז וביד אהרן. מה שנוהגין בסעודות גדולות שלאחר שמברכין בה''מ על כוס יין מביאין עוד משקין שקורין קאו''י כדי לישב דעתו של אדם ממאכליו אין לברך על אותה הקאו''י בתשובת גינת ורדים כלל א' סי' אב''ג ע''ש. כתב בש''ג האנוס''י שאוכלין אחר הסעודה למתק השתיה הוי כמו צנון וזית וברכת היין פוטרתו עכ''ל. וכתב המ''א ונ''ל דבשאר משקין תוך הסעודה ברכת הלחם פוטרתן דהמשקה טפל ללחם והאנוס''י למשקה: