מְבָרְכִין הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב עַל כָּל שִׁנּוּי יַיִן מִן הַסְתָם, אֲפִלּוּ אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהַשֵּׁנִי מְשֻׁבָּח מֵהָרִאשׁוֹן, כָּל שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהוּא גָּרוּעַ מִמֶּנּוּ. הגה: וְאֵין חִלּוּק בֵּין שְׁנֵיהֶם חֲדָשִׁים אוֹ א' חָדָשׁ וְא' יָשָׁן (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תוס' פֶּרֶק הָרוֹאֶה וְטוּר וּתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן סי' ל''ד) וַאֲפִלּוּ שָׁתָה מִמֶּנּוּ תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם. יֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם שָׁתָה תְּחִלָּה יַיִן אָדֹם וְהֵבִיאוּ לוֹ יַיִן לָבָן, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹתֵר גָּרוּעַ, מְבָרֵךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לְפִי שֶׁהוּא בָּרִיא (ד) לַגּוּף יוֹתֵר מִן הָאָדֹם (מָרְדְּכַי פֶּרֶק עַרְבֵי פְּסָחִים).
הֵבִיאוּ לוֹ יַיִן רַע וְיַיִן טוֹב כְּאֶחָד, יְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן עַל הַטּוֹב וּפוֹטֵר אֶת הָרַע; וְלֹא יְבָרֵךְ עַל הָרַע תְּחִלָּה בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן כְּדֵי לְבָרֵךְ אַחֲרָיו הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, כִּי לְעוֹלָם יֵשׁ לְבָרֵךְ עַל הָעִקָּר וְעַל הֶחָבִיב תְּחִלָּה.
אֵין לְבָרֵךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ אַחֵר (ה) עִמּוֹ, דְּהָכֵי מַשְׁמָע: הַטּוֹב לוֹ, וְהַמֵּטִיב לַחֲבֵרוֹ; וְהוּא הַדִּין אִם אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו עִמּוֹ, אֲבָל אִם הוּא יְחִידִי, (ו) לֹא.
באר היטב
(ה) עמו. כתב הל''ח ראובן ושמעון ששותין כל אחד מיינו ושוב נתן ראובן לשמעון כוסו לשתות צ''ע אם יברך הטוב והמטיב כיון שאין שינוי יין אלא לשמעון עיין מ''א. ובתשובת גינת ורדים כלל א' סי' מ' כתב אפי' יש אחר עמו ולא שתה מן היין הראשון ואח''כ בא להם יין אחר ורוצים לשתות שניהם גם יחד מן היין הב' אין לו לברך הטוב והמטיב דמטיב לאחרינא ליכא כיון שלא שתה חבירו מן היין הראשון. אמנם אם גם עתה אחר שבא לפניהם יין אחר גמרו דעתם לשתות גם מן הראשון מברך הטוב והמטיב ע''ש שכתב דבזה נפשטה השאלה של הרב ל''ח. ובתשו' פרח שושן כלל ד' סי' י''ב האריך והעלה דבין אם שתו ראובן ושמעון מהיין הא' ומהיין הב' לא שתה אלא אחד מהם ובין אם הוא בהיפך בכולם יש להסתפק ע''ש. וספק ברכות להקל עיין מ''א ס''ק ה': (ו) לא. כתב במרדכי ס''פ הרואה דהאכסנאי והאורח לא יברך הטוב והמטיב כי אין זה הטבה כיון שאינה שלו ע''כ. ופי' הב''י דעתו שהאורח לא יברך רק הבע''ה והוא חולק עליו למה לא יברך על מה שהזמין לו הקב''ה מיני יינות לשתות אעפ''י שאינו שלו ע''ש. והב''ח כתב דהמרדכי ס''ל שהאורח לא יברך אלא הבע''ה מברך והאורח יוצא בברכתו וכתב דהכי נקטינן וכ''פ הש''ג. והמ''א חולק וכתב דספק ברכות להקל ולא יברך לא האורח ולא הבע''ה כשאין בשלחן אחד מבני ביתו. ומ''מ כתב דאם הבעה''ב נותן הקנקן על השלחן כמו שעושין בסעודות גדולות כולן שווין לטובה ומברכין הטוב והמטיב. ואם אין שותין כאחד רק כל אחד בחדר אחר פשיטא דאין לברך ע''ש ובתשובת פרח שושן כלל א' סי' י''ב האריך והרבה להקשות על המ''א והעלה דהאורח יכול לברך הטוב והמטיב וכן בע''ה השותה עמו וכן ראיתי נוהגים בפני גדולי הדור לברך האורח הטוב והמטיב וכ''כ הרב אור חדש דף כ''ט ס''ק ח' ונתן טעם משום דהוי כאלו נותן לו היין המובא כולו במתנה וכדידיה דמי ע''ש. לכן כדי לצאת מספק כשנותן הבע''ה לאורח לברך י''ל האורח לבע''ה או הבע''ה לאורח דבזה שנותן לו לברך הוי היין כלו שלו כדי שיוכל לברך הטוב והמטיב אליבא דכ''ע. או יאמר שהמחצית היין יהיה שלו שאם נותן לו את כלו שוב לא יוכל בע''ה לברך עליו הטוב והמטיב עיין בפרח שושן סימן י''ב שם:
באר היטב
(ד) לגוף. ואם שתה לבן תחלה ואח''כ אדום שהוא משובח יותר מברך. ב''ח. ובסתם אינו מברך. מ''א ושכנה''ג וע''ת: