אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיוּ הַפֵּרוֹת לְפָנָיו בְּשָׁעָה שֶׁבֵּרַךְ עַל הַפַּת, כֵּיוָן דִּלְלַפֵּת אֶת הַפַּת הֵם בָּאִים אֵינָם טְעוּנִים (ד) בְּרָכָה כְּלָל.
אִם אַחַר שֶׁבֵּרַךְ עַל הַפַּת שָׁלְחוּ לוֹ מִבֵּית אֲחֵרִים שֶׁאֵינוֹ סָמוּךְ עֲלֵיהֶם וְלֹא הָיָה דַּעְתּוֹ עַל הַדּוֹרוֹן, אֲפִלּוּ מִדְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לָבֹא לְלַפֵּת אֶת הַפַּת צָרִיךְ לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן כְּדִין נִמְלַךְ. וְלֹא רָאִיתִי נִזְהָרִים בָּזֶה, וְאֶפְשָׁר דְּטַעֲמָא דִּסְתָם (ה) דַּעַת הָאָדָם עַל כָּל מַה שֶּׁמְּבִיאִין לוֹ בַּסְּעֻדָּה וְע''ל סי' ר''ו.
באר היטב
(ה) דעת. ופשוט דבפירות לא מהני דעתו אא''כ מלפת בהן הפת כמ''ש ס''א: קיצור דיני פירות הבאים בתוך הסעודה. אם אוכל עם הפת פשיטא שא''צ כלל ברכה. ואם אוכל בלא פת לקינוח בעלמא פשיטא שצריך ברכה לפניה דהוי שלא מחמת הסעודה אבל אם רוצה לאכול פירות קצת עם פת וקצת בלא פת בזה יש דיעות חלוקות ע''כ יש לנהוג שיאכל תחלה מעט בלא פת ויברך ואח''כ יאכל בין בפת בין בלא פת וזהו בקובע סעודתו על שאר דברים אבל הקובע סעודתו על הפירות יאכל תחלה פת עם הפירות ודו''ק:
הָיָה אוֹכֵל בְּבַיִת זֶה וּפָסַק סְעוּדָתוֹ וְהָלַךְ לְבַיִת אַחֵר, אוֹ שֶׁהָיָה אוֹכֵל וּקְרָאוֹ חֲבֵרוֹ לְדַבֵּר עִמּוֹ וְיָצָא לוֹ לְפֶתַח בֵּיתוֹ וְחָזַר, הוֹאִיל וְשִׁנָּה מְקוֹמוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ (א) לְמַפְרֵעַ עַל מַה שֶּׁאָכַל; וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ בִּתְחִלָּה הַמּוֹצִיא, וְאַחַר כָּךְ יִגְמֹר סְעוּדָתוֹ; אֲבָל אִם דִּבֵּר עִמּוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת, אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁנָּה מְקוֹמוֹ מִפִּנָּה לְפִנָּה, אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ. וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן רע''ג אִם הָיָה דַּעְתּוֹ לֶאֱכֹל בְּמָקוֹם אַחֵר לֹא מִקְרֵי שִׁנּוּי מָקוֹם, וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי הַמְּקוֹמוֹת בְּבַיִת א' וְע''ל סִימָן קפ''ד.
באר היטב
(א) למפרע. פי' לכתחלה צריך לברך בהמ''ז קודם שיעקור כמ''ש ס''ב ואם לא בירך קודם שעקר צריך לחזור למקומו ולברך בהמ''ז ואח''כ יאכל במקום שירצה רק שיברך המוציא תחלה ועי' סי' קפ''ד:
באר היטב
(ד) ברכה כלל. פי' למה שאוכל עם הפת: