(ג) לעניות. היינו אם משליכן במקום שדורסין אבל אם משליכן למים שרי. מ''א ע''ש:

(ד) הסכין. דברזל מקצר ימי האדם ואינו דין שיהיה מונח על השלחן שדומה למזבח שמאריך ימי האדם. וטעם ב' לפי שפעם אחת הגיע אחד לברכת בונה ירושלים ונזכר חורבן הבית ותקע סכין בבטנו ע''כ נהגו לסלקו בשעת ברכה ב''י. וכתב ט''ז והמעשה היה בחול ע''כ גזרו ג''כ בחול. ולטעם הא' י''ל דכיון דאין בונין מזבח בשבת וליכא רמז למזבח ובמדינתנו אין נוהגין לחלק בין שבת לחול. עיין בתשובת באר עשק סי' ע''ז. כתב בשלחן של ארבע שיש לכסות הפת בשעת בה''מ שלא יראה בושתו ועי' סי' תע''ג:

(א) חובה. מוזגין הכוס ואח''כ נוטלין. רי''ו מ''א: