יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבִּרְכַּת הַמָּזוֹן טְעוּנָה כּוֹס אֲפִלּוּ (א) בְּיָחִיד, וְצָרִיךְ לַחֲזֹר עָלָיו, וְלֹא יֹאכַל אִם אֵין לוֹ כּוֹס לְבָרֵךְ עָלָיו אִם הוּא מְצַפֶּה וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ, אֲפִלּוּ אִם צָרִיךְ לַעֲבֹר זְמַן אֲכִילָה אַחַת; וּלְפִי זֶה אִם שְׁנַיִם אוֹכְלִים יַחַד צָרִיךְ לָקַחַת כָּל אֶחָד כּוֹס לְבִרְכַּת הַמָּזוֹן; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה כּוֹס אֶלָּא בִּשְׁלֹשָׁה; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה כּוֹס כְּלָל, אֲפִלּוּ בִּשְׁלֹשָׁה. הגה: וּמִכָּל מָקוֹם מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לְבָרֵךְ עַל הַכּוֹס (רַ''ן פֶּרֶק עַרְבֵי פְּסָחִים).
כּוֹס בִּרְכַּת הַמָּזוֹן אֵינוֹ אֶלָּא שֶׁל יַיִן, וְלֹא מִשְּׁאָר מַשְׁקִים אֲפִלּוּ קָבַע סְעוּדָתוֹ עֲלֵיהֶם; וְאִם אֵין יַיִן מָצוּי בְּאוֹתוֹ מָקוֹם וְהַשֵּׁכָר אוֹ שְׁאָר מַשְׁקִין הֲווּ חֲמַר (ב) מְדִינָה, מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם, חוּץ מִן הַמַּיִם. הגה: וּמַה שֶּׁנּוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ לְבָרֵךְ עַל הַשֵּׁכָר, אֵין לִמְחוֹת דְּהָא יֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵינוֹ טָעוּן כּוֹס כְּלָל, וְעוֹד דְּהָא עִקַּר חֲמַר מְדִינָה הוּא שֵׁכָר וְקוֹבְעִין הַסְּעֻדָּה עָלָיו; וְאַף עַל גַּב דְּיַיִן נִמְצָא בָּעִיר, מִכָּל מָקוֹם לֹא מִקְרֵי מָצוּי לְדָבָר זֶה, שֶׁהוּא בְּיֹקֶר (ג) וְאִי אֶפְשָׁר לִקְנוֹת יַיִן בְּכָל סְעֻדָּה לְבָרֵךְ עָלָיו, אָמְנָם הַמִּצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לְבָרֵךְ עַל יַיִן (דִּבְרֵי עַצְמוֹ). וְיֵשׁ מְדַקְדְּקִין כְּשֶׁמְּבָרְכִין בְּיָחִיד עַל הַיַּיִן שֶׁלֹּא לֶאֱחֹז הַכּוֹס בְּיָדָם, רַק מַנִּיחִין אוֹתוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן לִפְנֵיהֶם, וְנָכוֹן מִנְהָג זֶה (ד) עַל דֶּרֶךְ הַקַּבָּלָה (בֵּית יוֹסֵף).
באר היטב
(ב) מדינה. כתב רש''ל בשעת הדחק יכול לברך אפי' על קווא''ס או בארש''ט ואין להורות כן בפני ההמון שלא יבואו לזלזל אף שלא בשעת הדחק ע''כ וכתב הט''ז ואני אומר דיש בזה ביזוי הברכה ולא יעשה כן בישראל ועוד יש מנהג בין ההמון אם שותין שכר בתוך הסעודה ואחר האכילה קובעים עצמם לשתות מי דבש מברכין בה''מ על כוס שכר באמרם שהוא חמר מדינה גם זה ביזוי מצוה הוא והוא בכלל מ''ש שלא יהא שלחנך מלא ושלחן רבך ריקן וכ''כ הב''ח ושל''ה. וכתב המ''א ונ''ל דאין דברים אלו אלא במדינות שרגילין לשתות המי דבש והוי חמר מדינה אבל במקום שאין שותין אותו אלא לפרקים לא הוי חמר מדינה ע''ש: (ג) וא''א לקנות יין. אבל אם יש לו יין בביתו צריך לברך עליו ב''ח. כ' המ''א נ''ל דאם יש לו מעט יין בביתו לצורך קידוש א''צ לברך עליו דקידוש לכ''ע טעון כוס וחמור מבה''מ: (ד) ע''ד הקבלה. כבר כתבתי בשם האר''י שא''צ כוס כלל ועיין יד אהרן:
צָרִיךְ שֶׁלֹּא יְהֵא פָּגוּם, שֶׁאִם שָׁתָה מִמֶּנּוּ, (ה) פְּגָמוֹ; אֲבָל אִם שָׁפַךְ מִמֶּנּוּ (ו) לְתוֹךְ יָדוֹ אוֹ כְּלִי, אֵין בְּכָךְ כְּלוּם; וַאֲפִלּוּ שָׁתָה מֵהַכַּד אוֹ מֵחָבִית קְטַנָּה, הָוֵי פָּגוּם; אֲבָל אִם שָׁתָה מֵחָבִית שֶׁל עֵץ גְּדוֹלָה, (ז) אֵין לְהַקְפִּיד. יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֲפִלּוּ מַיִם פְּגוּמִים, פְּסוּלִים לִמְזֹג בָּהֶם כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה.
באר היטב
(ה) פגמו. ה''ה כוס של קידוש והבדלה וכיוצא בהם אבל אם רוצה לשתות אע''ג דפגום הוא צריך לברך וזהו פשוט: (ו) לתוך ידו. ובאופן שעדיין שם מלא עליו דהא מלא בעינן לכ''ע: (ז) ואין להקפיד. ויש לזהר לכתחלה. כנה''ג מ''א:
באר היטב
(א) ביחיד. והאר''י ז''ל כתב שהיחיד לא יברך על הכוס עיין יד אהרן: