צָרִיךְ לִישֵׁב בְּשָׁעָה שֶׁמְּבָרֵךְ, בֵּין אִם הָיָה הוֹלֵךְ בְּבֵיתוֹ כְּשֶׁאָכַל, אוֹ עוֹמֵד אוֹ מֵסֵב, כְּשֶׁמַּגִּיעַ לְבָרֵךְ צָרִיךְ לִישֵׁב, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְכַוֵּן יוֹתֵר; וְגַם לֹא יְהֵא מֵסֵב, שֶׁהוּא דֶּרֶךְ גַּאֲוָה; אֶלָּא יֵשֵׁב (יא) בְּאֵימָה. הגה: נִרְאֶה לִי דְּלָאו דַּוְקָא הַמְבָרֵךְ, אֶלָּא הוּא הַדִּין כָּל הַמְּסֻבִּין לֹא יֵשְׁבוּ בְּקַלּוּת רֹאשׁ אֶלָּא בְּאֵימָה; מִיהוּ אִם לֹא עָשָׂה כֵן, אֲפִלּוּ בֵּרַךְ מְהַלֵּךְ, בִּדִיעֲבַד יָצָא (רַמְבַּ''ם פ''ד).

יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁגַּם בִּרְכַּת מֵעֵין שָׁלֹשׁ צָרִיךְ לְאָמְרָהּ מִיֹּשֶׁב.

אִם הָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְאוֹכֵל, אֵינוֹ צָרִיךְ לִישֵׁב וּלְבָרֵךְ לְפִי שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו.