אַחַר שֶׁחָתַם: בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם, יַעֲנֶה אָמֵן אַחַר בִּרְכַּת עַצְמוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא סִיּוּם הַבְּרָכוֹת דְּאוֹרַיְיתָא, דְּהַטּוֹב וְהַמֵּטִיב אֵינָהּ דְּאוֹרַיְיתָא.

אָמֵן זֶה יֹאמְרֶנּוּ בְּלַחַשׁ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁוּ שֶׁבִּרְכַּת הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב אֵינָהּ דְּאוֹרַיְתָא וִיזַלְזְלוּ בָּהּ. הגה: וְנִרְאֶה דְּדַוְקָא כְּשֶׁמְּבָרֵךְ לְבַד וְאֵין עוֹנִין אָמֵן אַחַר שְׁאָר בְּרָכוֹת; אֲבָל כְּשֶׁמְּזַמְּנִין, עוֹנִין עָלָיו כִּשְׁאָר אָמֵן שֶׁעוֹנִין עַל בְּרָכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, אַף עַל גַּב דְּהַמְבָרֵךְ עוֹנֶה גַּם כֵּן מִכָּל מָקוֹם אֵינוֹ נִכָּר כָּל כָּךְ, הוֹאִיל וַאֲחֵרִים עוֹנִין גַּם כֵּן עִמּוֹ; וְכֵן הַמִּנְהָג בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ לְאָמְרָם בְּקוֹל רָם אֲפִלּוּ הַמְבָרֵךְ עַצְמוֹ, כְּשֶׁמְּזַמְּנִים, וְאוּלַי הוּא מֵהַאי טַעֲמָא.

צָרִיךְ לְהַזְכִּיר בִּבְרָכָה שְׁלִישִׁית מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, וְאֵין לְהַזְכִּיר בָּהּ שֵׁם וּמַלְכוּת אַחֵר; וְהָאוֹמֵר: וּמַלְכוּתְךָ וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ, טוֹעֶה, שֶׁאֵין לְהַשְׁווֹת מַלְכוּתָא דְּאַרְעָא עִם מַלְכוּתָא דִּשְׁמַיָּא; וְכֵן אֵין לוֹמַר בָּהּ אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאַף כְּשֶׁאוֹמֵר יַעֲלֶה וְיָבֹא, לֹא יְסַיֵּם מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם, אֶלָּא יְדַלֵּג מִלַּת מֶלֶךְ (אַבּוּדַרְהַם), וּסְבָרָא נְכוֹנָה הִיא אֲבָל לֹא רָאִיתִי (א) נוֹהֲגִין כֵּן.