שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ וְהֵם מְבָרְכִין, וְנִכְנַס אֶחָד שֶׁלֹּא (א) אָכַל, אִם נִכְנַס כְּשֶׁאוֹמֵר הַמְבָרֵךְ נְבָרֵךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ, עוֹנֶה אַחֲרָיו: בָּרוּךְ וּמְבֹרָךְ שְׁמוֹ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד; וְאִם נִכְנַס כְּשֶׁאֲחֵרִים עוֹנִים בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ, עוֹנֶה אַחֲרֵיהֶם (ב) אָמֵן. הגה: וְכֵן בְּכָל הַבְּרָכוֹת שֶׁאָדָם שׁוֹמֵעַ, חַיָּב לַעֲנוֹת אָמֵן (טוּר וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם בה''ג וּסְמַ''ג) וְאִם הֵם עֲשָׂרָה, אוֹמֵר: בָּרוּךְ (ג) אֱלֹהֵינוּ וּמְבֹרָךְ שְׁמוֹ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד; וְהוּא הַדִּין אִם הָיָה שָׁם כְּשֶׁגָּמְרוּ מִלֶּאֱכֹל וְלֹא אָכַל עִמָּהֶם, כָּךְ הוּא עוֹנֶה אַחַר הַמְבָרֵךְ וְאַחַר הָעוֹנִים.

הַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל כַּזַּיִת מְזַמְּנִין עָלָיו.

כּוּתִי בַּזְּמַן הַזֶּה הֲרֵי הוּא כְּעוֹבֵד עֲבוֹדַת אֱלִילִים וְאֵין מְזַמְּנִין עָלָיו.