עַל כָּל פֵּרוֹת הָאִילָן מְבָרֵךְ בִּתְחִלָּה: (א) בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ, חוּץ מֵהַיַּיִן שֶׁמְּבָרֵךְ עָלָיו: בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן, בֵּין חַי בֵּין (ב) מְבֻשָּׁל בֵּין שֶׁהוּא עָשׂוּי קוֹנְדִּיטוֹן דְּהַיְנוּ שֶׁנּוֹתְנִין בּוֹ דְּבַשׁ וּפִלְפְּלִין. הגה: וְאִם נִתְעָרֵב יַיִן (ג) בַּשֵּׁכָר, אַזְלִינָן אַחַר הָרֹב, אִם הָרֹב יַיִן, מְבָרֵךְ: בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן, וְאִם הָרֹב שֵׁכָר, מְבָרֵךְ: שֶׁהַכֹּל (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַתַּשְׁבֵּ''ץ).
(ד) הַבֹּסֶר, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לִכְפוּל הַלָּבָן, מְבָרֵךְ עָלָיו: בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, וּמִשֶּׁהוּא כְּפוּל הַלָּבָן וָאֵילָךְ מְבָרֵךְ עָלָיו: בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ; וּמִתּוֹךְ שֶׁלֹּא נוֹדַע לָנוּ שִׁעוּר פוּל הַלָּבָן, לְעוֹלָם מְבָרֵךְ: בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, עַד שֶׁיִּהְיֶה גָּדוֹל בְּיוֹתֵר; וּשְׁאָר כָּל הָאִילָן, מִשֶּׁיּוֹצִיאוּ פְּרִי, מְבָרְכִין עָלָיו: בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא (ה) מַר אוֹ עָפוּץ בְּיוֹתֵר עַד שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה אֲפִלּוּ עַל יְדֵי הַדַּחַק, דְּאָז אֵין מְבָרְכִין עָלָיו כְּלָל. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּעַל חֲרוּבִין אֵינוֹ מְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ, עַד שֶׁיִּרְאֶה בָּהֶן כְּמִין שַׁרְשְׁרָאוֹת שֶׁל חֲרוּבִין, וְכֵן בְּזֵיתִים עַד שֶׁיִּגְדַּל הַנֵּץ סְבִיבָיו, וְקֹדֶם לָכֵן מְבָרֵךְ: בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, וְכֵן עִקָּר (טוּר).
באר היטב
(ד) הבוסר. עיין סי' רכ''ה ס''ז לענין שהחיינו: (ה) מר. ואם מתקן ע''י האור מברך שהכל. ל''ח מ''א:
גַּרְעִינֵי הַפֵּרוֹת, אִם הֵם מְתוּקִים מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם: (ו) בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ; וְאִם הֵם מָרִים, אֵינוֹ מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם כְּלָל; וְאִם מִתַּקֵּן עַל יְדֵי הָאוּר, מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם: (ז) שֶׁהַכֹּל.
באר היטב
(ו) בפה''ע. מהר''א הלוי בספר גן המלך סי' למ''ד כתב שמברך בפה''א וכ''פ בתשובת פנים מאירות סי' ס''ה דמברך בפה''א או שהכל ע''ש ועיין יד אהרן: (ז) שהכל. א''ל לדברי המחבר שפסק דאם הם מתוקים מברך עליהם בפה''ע ש''מ דהוי פרי א''כ כשמתקן ע''י האור נמי ליברך בפה''ע כמו גבי שקדים בסעיף ה' וי''ל דכשהן מרים לאו פרי נינהו משא''כ בשקדים. מ''א וכ''כ בלבוש:
באר היטב
(א) בפה''ע. ואם הוא פרי שראוי לחוש שהתליע לא יברך עד שיפתח הפרי ויראה אם ראוי לאכילה ספר חסידים. ושל''ה כתב דוקא באגוז משא''כ בשאר פירות שאף אם התליע בתוכו לא יברך לבטלה בשביל קליפתו החיצונה ע''כ טוב יותר לברך כשהוא שלם (ועיין בספר אליהו רבה שמביא כמה ענינים בדרך חסידות ומוסר בעניני ברכות): (ב) מבושל. אע''ג דלענין יין נסך לא מתנסך לענין ברכה אין חילוק: (ג) בשכר. דוקא שכר תאנים. אבל שאר משקין מיד שנתערב בהן כל כך עד שנפסד טעם היין מברכין שהכל עיין מ''א: