תְּמָרִים שֶׁמִּעֲכָן בַּיָּד וְעָשָׂה מֵהֶם עִסָה וְהוֹצִיא מֵהֶם גַּרְעִינֵיהֶם, אֲפִלּוּ הָכֵי לֹא נִשְׁתַּנֵּית בִּרְכָּתָן וּמְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם: בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ וּלְבַסוֹף בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלֹשׁ. הגה: וּלְפִי זֶה הוּא הַדִּין בלטווערן הַנִּקְרָא פווידל''א מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם: בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ; וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם (יד) שֶׁהַכֹּל (ת''ה סי' כ''ט וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַטּוּר), וְטוֹב לָחוּשׁ לְכַתְּחִלָּה לְבָרֵךְ שֶׁהַכֹּל אֲבָל אִם בֵּרַךְ בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ (טו) יָצָא, כִּי כֵן נִרְאֶה עִקָּר.
דְּבַשׁ הַזָּב מֵהַתְּמָרִים, מְבָרֵךְ עָלָיו (טז) שֶׁהַכֹּל. וְכֵן עַל מַשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מִכָּל מִינֵי פֵּרוֹת, חוּץ מִזֵּיתִים וַעֲנָבִים, מְבָרֵךְ: שֶׁהַכֹּל.
באר היטב
(טז) שהכל. דזיעה בעלמא הוא דאין נקרא משקה אלא היוצא מהזיתים ומהענבים בלבד:
סוֹפֵי (יז) עֲנָבִים שֶׁאֵין מִתְבַּשְּׁלִין לְעוֹלָם, וְכֵן עַל (יח) הַנּוֹבְלוֹת שֶׁהֵם תְּמָרִים שֶׁבִּשְּׁלָם וּשְׂרָפָם הַחֹם וְיָבְשׁוּ, מְבָרֵךְ: שֶׁהַכֹּל.
באר היטב
(יז) ענבים. ול''ד לבוסר בס''ב דמברכין עליו בפה''א שאני בוסר דעומד לעשות ממנו משקה דאישתני לעלויא דהיינו יין שמברכין עליו בפה''ג משום הכי דיו שמורידין אותו מעלה א' ומברכין בפה''א משא''כ בסופי ענבים שעומדים לעשות חומץ לכן מברכין שהכל: (יח) הנובלות. עיין יד אהרן שהאריך בזה:
באר היטב
(יד) שהכל. זהו דעת ת''ה. והיינו דוקא בגודגדניות כגון פאווידל''א שנתבשלו ונימוחו לגמרי אבל בתמרים שנתמעכו לא פליג הת''ה וס''ל כהרמב''ם דמברך בפה''ע עיין מ''א וע''ת: (טו) יצא. ט''ז האריך והעלה דהמברך לכתחלה בפה''ע על הפאווידל''א של פלומי''ן או קירשי''ן אין עליו חשש ושפיר עביד כיון שברכת בפה''ע יש לה מעלה על ברכת שהכל ובכל יום אנו נוהגין כשמבשלין תפוחים עד שנתרסקו לגמרי שמברכין עליהם בפה''ע וכמ''ש סעיף י''ב בין מבושלים כו' ובודאי הוי מרוסקין ע''י הבישול ולית כאן בית מיחוש ברכה לבטלה עכ''ל. והב''ח פסק דהמדקדק במעשיו יברך על הפאווידל''א וכיוצא בו שהם מרוסקים לגמרי בפה''א. ואם בירך בפה''ע או שהכל יצא ע''ש ועיין יד אהרן מה שהקשה על הט''ז: (ועיין בס' אליהו רבה שהשיג על הט''ז בענין פאווידל''א ופסק כדעת רמ''א):