ההלכה היומית
יום שלישי קרח כד' סיון תשפ"ו
סימן רד - דיני הברכות ליתר מאכלים
סעיף יא'

חַבּוּשִׁים אוֹ גינדא''ש אוֹ וְרָדִים וּשְׁאָר מִינֵי פֵּרוֹת וַעֲשָׂבִים שֶׁמְּרַקְּחִים בִּדְבַשׁ, הַפֵּרוֹת וְהָעֲשָׂבִים הֵם עִקָּר וְהַדְּבַשׁ טָפֵל, אֲפִלּוּ הֵם כְּתוּשִׁים (טו) בְּיוֹתֵר, הִילְכָּךְ מְבָרֵךְ עַל חַבּוּשִׁים וגינדא''ש בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ; וְעַל עֲשָׂבִים, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה; וְעַל שֶׁל (טז) וְרָדִים, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. הגה: וְכָל מִרְקַחַת שֶׁאֵין בְּרִיאִים רְגִילִין בּוֹ אֶלָּא (יז) לִרְפוּאָה, מְבָרְכִין עָלָיו שֶׁהַכֹּל (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרא''ה).

באר היטב

(טו) ביותר. ודוקא שניכר מהותו ותארו אבל אם נפסדה צורתו העצמית מברך שהכל כמ''ש סי' ר''ב ס''ז בהג''ה ועמ''ש שם דדוקא כשנמוחו לגמרי מברכין שהכל. מ''א: (טז) ורדים. היינו רויז''ן בל''א. אע''פ שגדלים על האילן כיון דזרע שלהם עיקר הפרי והעלים הם הפרחים ב''י וכן הלונדר''א מברך בפה''א דעיקר הפרי הם הגודגדניות השחורות. של''ה עיין מ''א: (יז) לרפואה. מיירי שאין טובים לאכול כמ''ש ס''ח מ''א ע''ש:

סימן רד - דיני הברכות ליתר מאכלים
סעיף יב'

כָּל שֶׁהוּא עִקָּר וְעִמּוֹ טְפֵלָה, מְבָרֵךְ עַל הָעִקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵלָה; וְכָל דָּבָר (יח) שֶׁמְּעָרְבִין אוֹתוֹ לְדַבֵּק, אוֹ כְּדֵי לִתֵּן רֵיחַ, אוֹ כְּדֵי לִצְבֹּעַ הַתַּבְשִׁיל, הֲרֵי זֶה טְפֵלָה; אֲבָל אִם עֵרֵב כְּדֵי לִתֵּן טַעַם בַּתַּעֲרוֹבוֹת, הֲרֵי הוּא עִקָּר; לְפִיכָךְ מִינֵי דְּבַשׁ שֶׁמְּבַשְּׁלִים אוֹתָם וְנוֹתְנִים בָּהֶם חֲלֵב חִטָּה כְּדֵי לְדַבֵּק, וְעוֹשִׂים מֵהֶם מִינֵי מְתִיקָה, אֵינוֹ מְבָרֵךְ בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהַדְּבַשׁ הוּא הָעִקָּר. הגה: וְנִרְאֶה דְּהָא דְּאִם עֵרֵב כְּדֵי לָתֵת טַעַם בַּתַּעֲרוֹבוֹת שֶׁהוּא עִקָּר, הַיְנוּ דַּוְקָא שֶׁיֵּשׁ שָׁם מַמָּשׁוּת מִן הַדָּבָר הַנּוֹתֵן טַעַם וְדָבָר חָשׁוּב, אֲבָל בְּשָׂמִים שֶׁנּוֹתְנִין לְתוֹךְ הַמִּרְקַחַת אַף עַל פִּי שֶׁהֵם לִנְתִינַת טַעַם, אֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם דִּבְטֵלִין בְּמִעוּטָן אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹתְנִין טַעַם; לָכֵן נוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לְבָרֵךְ רַק עַל (יט) הַמִּרְקַחַת וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁבָּהֶן.

באר היטב

(יח) שמערבין. כל סעיף זה הוא לשון הרמב''ם ופשוט דמיירי דוקא בה' מינים דבהכי איירי כדמסיים ואזיל חלב חטה וכו' אבל בשאר מינים פשוט דאזלינן אחר רוב וכ''מ בגמרא דאמרינן כל שיש בו מחמשה מינים מברכין במ''מ והיינו דוקא כשבא ליתן טעם בתערובות א''כ בשאר מינין אפי' בא ליתן טעם הולכין אחר הרוב והכי מסתבר אטו מי שיתן בצלים או חומץ לתוך התבשיל יברך על הבצלים מ''א ע''ש. ועיין ט''ז ועיין ע''ת: (יט) המרקחת. השקדים שמחפין אותם בצוקר אף שהפרי חפוי מכל וכל מברך על הפרי ולא על הצוק''ר:

סימן רד - דיני הברכות ליתר מאכלים
סעיף יג'

כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מְסֻפָּק בְּבִרְכָּתוֹ, יְבָרֵךְ (כ) שֶׁהַכֹּל.

באר היטב

(כ) שהכל. מ''מ אם הוא דבר שיכול לפוטרו תוך הסעודה עדיף טפי דאז אין ספק כלל. כתב בספר חכמת מנוח שהכל נהיה בסגו''ל תחת היו''ד שהוא לשון בינוני ולא בקמץ שהוא לשון עבר דרוב ברכות נתקנו בלשון בינוני. ובסי' קס''ז ס''ק ח' כתב המ''א בקמץ ע''ש:

יום שלישי קרח כד' סיון תשפ"ו

אנחנו שולחים למייל (בתזמון שאתם בוחרים)
תוכן תורני מרתק וייחודי!

מיד לאחר ההרשמה תקבלו מייל עם פירוט אפשרויות התזמון לבחירה

דילוג לתוכן