עַל הַיְרָקוֹת מְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, וַאֲפִלּוּ בִּשְּׁלָם; וְכֵן כָּל פֵּרוֹת (א) וְקִטְנִיּוֹת שֶׁטּוֹבִים חַיִּים וּמְבֻשָּׁלִים, מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם לְאַחַר בִּשּׁוּלָם כְּבִרְכָּתָם הָרְאוּיָה לָהֶם קֹדֶם שֶׁיְּבַשֵּׁל; אֲבָל קָרָא וְסִלְקָא (ב) וּכְרוּב וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, שֶׁטּוֹבִים מְבֻשָּׁלִים יוֹתֵר מֵחַיִּים, כְּשֶׁהֵם חַיִּים מְבָרֵךְ שֶׁהַכֹּל, וּלְאַחַר בִּשּׁוּלָם בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה; וְתוּמֵי (פי' שׁוּמִים), (ג) וְכַרְתִּי (פי' פורט בְּלַעַ''ז) כְּשֶׁהֵם חַיִּים, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה; לְאַחַר שֶׁבִּשְּׁלָם, שֶׁהַכֹּל. הגה: דִּמְחַשְּׁבֵי נִשְׁתַּנּוּ לִגְרִיעוּתָא, אֲפִלּוּ בִּשְּׁלָם עִם בָּשָׂר וְנִשְׁתַּבְּחוּ אֵין הַשֶּׁבַח מִצַּד עַצְמָן אֶלָּא מֵחֲמַת הַבָּשָׂר שֶׁבָּהֶם (הר''י פ' כֵּיצַד מְבָרְכִין).
עַל הַמַּיִם שֶׁבִּשְּׁלוּ בָּהֶם (ד) יְרָקוֹת מְבָרֵךְ הַבְּרָכָה עַצְמָהּ, שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַיְרָקוֹת עַצְמָן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם אֶלָּא טַעַם הַיָּרָק; וְהָנֵי מִילֵי כְּשֶׁבִּשְּׁלָם בְּלֹא בָּשָׂר, אֲבָל בִּשְּׁלָם (ה) עִם בָּשָׂר, מְבָרֵךְ עָלָיו שֶׁהַכֹּל.
באר היטב
(ד) ירקות. ע''ל סי' ר''ב ס''ק י''ט מש''ש: (ה) עם בשר. דמים לית ליה טעמא כ''א מה שקבלו מן הבשר אזלינן בתר בישרא. לפ''ז נ''ל אם בישל ירקות בחומץ או במשקה שקורין בארש''ט אין לברך עליהם כמו על ירקות אלא כפי ברכת המשקה כיון שיש לו עוד טעם שלו אפילו בישלו עם בשר לא הפסיד טעמו כמו באגוז ודבש בסי' ר''ב סי''ג. ט''ז:
אִם (ו) סְחָטָן, אֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל אוֹתָם מַשְׁקִין אֶלָּא שֶׁהַכֹּל.
באר היטב
(ו) סחטן. דאשתני לגריעותא. וע''י כתישה הוי כבישול עיין ט''ז. מי תותין ויין תפוחים שעומדין לשתייה מברך שהכל וכן המשקה שעושין בפסח מתפוחים מברך שהכל עיין מ''א:
באר היטב
(א) וקטניות. נ''ל דעל קטניות יבשים האוכלם חיים מברך שהכל. מ''א: (ב) וכרוב. ואם הוא כבוש ראוי לאוכלו חי ומברך בפה''א. של''ה מ''א ט''ז: (ג) וכרתי. ט''ז העלה לחלק בין השומים דבשום שהוא לא הזקין עדיין ראוי לאוכלו חי אפי' בלא פת מברך בפה''א. אבל אם הזקין שאינו ראוי לאוכלו חי בלא פת יש לברך בזה שהוא חי שהכל ולאחר בישולו בפה''א וכן בבצל יש חילוק זה. אתרוג המטוגן בדבש וכן כל דבר שגדל על העץ ועושין מהן איי''ן גימאכט''ס יש לברך בפה''ע דומיא דאגוז המטוגן בדבש כמ''ש סי' ר''ב סי''ג אבל מה שעושין מן פרי האדמה יש חילוק דאם הוא מין צנון שקצת בני אדם מטגנין אותו בדבש ברכתו אז שהכל כמו תומי וכרתי כיון שהוא משתנה לגריעותא בבישול בלא דבש וטובים יותר חיים ממבושלים רק הדבש הוא משביח אין השבח מחמת עצמן. אבל אם מטגנין מייארי''ן ורובי''ן וקירב''ס יש לברך בפה''א ומזה יש ללמוד כל דיני איי''ן גימאכט''ס עכ''ל ט''ז: