ההלכה היומית
יום שני חקת ל' סיון תשפ"ו
סימן רח - דין ברכה מעין ג' אחרי (ה' מיני) פרות וה' מיני דגן
סעיף ד'

אָכַל (ו) דָּגָן חַי אוֹ עָשׂוּי קְלָיוֹת אוֹ שָׁלוּק וְהַגַּרְעִינִין שְׁלֵמִים, אֵינוֹ מְבָרֵךְ אֶלָּא בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה וּלְאַחֲרָיו בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת. הגה: וְהָא דִּמְבָרֵךְ לְפָנָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה הַיְנוּ בְּאוֹכֵל חִטִּין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, דִּרְאוּיִין לֵאָכֵל כָּךְ, אֲבָל הָאוֹכֵל שְׂעוֹרִים שְׁלֵמִים אֲפִלּוּ קְלוּיִן בָּאֵשׁ, אֵינָן רְאוּיִן לֵאָכֵל רַק עַל יְדֵי הַדַּחַק וְאֵין מְבָרֵךְ לִפְנֵיהֶם רַק שֶׁהַכֹּל (כָּל בּוֹ וְכֵן מַשְׁמָע מִדִּבְרֵי רַשְׁבָּ''א שֶׁמַּה שֶּׁהִשְׁוָה חִטִּין לִשְׂעוֹרִין, לִבְרָכָה אַחֲרוֹנָה מַשְׁמָע וְלֹא לְרִאשׁוֹנָה); וְהַתּוֹסְפוֹת נִסְתַּפְּקוּ אִם יְבָרֵךְ לְאַחֲרָיו בְּרָכָה מֵעֵין שָׁלֹשׁ, וּלְכָךְ כָּתְבוּ שֶׁנָּכוֹן שֶׁלֹּא לְאָכְלוֹ אֶלָּא (ז) בְּתוֹךְ הַסְעֻדָּה וְיִפְטְרֶנּוּ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן.

באר היטב

(ו) דגן. כל ה' מינים בכלל: (ז) בתוך הסעודה. לכן יש ליזהר שלא לאכול חיטים או שעורין וכן גרי''ץ שלמים מבושלים אלא בתוך הסעודה משום ספק ברכה אחרונה. ואם אירע שאכלו שלא בתוך הסעודה יברך אחריהם בנ''ר. וכ''כ הכנה''ג ועי' בתשו' גינת ורדים כלל א' סי' ט''ז. והיינו דוקא כשלא נדבקו ע''י בישול אבל אם נדבקו ע''י בישול או כתושים ברחיים מברך במ''מ ודוקא שנתמעכו יפה עיין מ''א. אם עושין תבשיל משבולת שועל שקורין גנצ''י גרי''ץ ונותנים בהם מים הרבה שאין ראוים רק לשורפו שקורין זופ''א אין המים בטלים לגבי הגרעין וצריך לברך על הגרעין בפה''א ועל המים בפני עצמו שהכל דהא עיקרן על שם המים ומ''מ אין הגרעינים בטלים ברוטב דה' מינים חשיבי מ''א. ועי' בס' אבן העוזר דהוכיח מן ש''ס דעל כוסס שעורין שלימים חיים דאין לברך עליהם כלל כפסק הרד''א הביאו ב''י. וגם בדין התבשיל משבולת שועל חולק עליו:

סימן רח - דין ברכה מעין ג' אחרי (ה' מיני) פרות וה' מיני דגן
סעיף ה'

קֶמַח, אֲפִלּוּ שֶׁל חִטִּים, מְבָרֵךְ עָלָיו שֶׁהַכֹּל, וְאַחֲרָיו בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת; לָא שְׁנָא נִטְחַן דַּק דַּק; לָא שְׁנָא נִטְחַן קְצָת וַעֲדַיִן יֵשׁ בּוֹ טַעַם שֶׁל חִטִּים; לָא שְׁנָא קֶמַח שֶׁל קְלָיוֹת.

סימן רח - דין ברכה מעין ג' אחרי (ה' מיני) פרות וה' מיני דגן
סעיף ו'

קֶמַח שֶׁל אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן שֶׁשְּׁלָקוֹ (פי' בִּשְּׁלוֹ הַרְבֵּה) וְעֵרְבוֹ בְּמַיִם אוֹ בִּשְׁאָר מַשְׁקִין, אִם הָיָה עָבֶה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי (ח) לַאֲכִילָה וּלְלָעֳסוֹ (פִּי' לִטְחֹן אוֹתוֹ בַּפֶּה), מְבָרֵךְ בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת וְאַחֲרָיו עַל הַמִּחְיָה; וְאִם הָיָה רַךְ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רָאוּי לִשְׁתִיָּה, מְבָרֵךְ עָלָיו שֶׁהַכֹּל וְאַחֲרָיו בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת.

באר היטב

(ח) לאכילה וללועסו. משמע דאם אינו ראוי ללועסו אפי' הוא עב מברך שהכל והדר קאמר אם ראוי לשתיה וכו' משמע דאם הוא עב מברך במ''מ וכן עיקר וכ''מ בגמ' בעבה מברך במ''מ מ''א ועי' עוד במ''א סי' ר''ה ס''ק ו':

יום שני חקת ל' סיון תשפ"ו

אנחנו שולחים למייל (בתזמון שאתם בוחרים)
תוכן תורני מרתק וייחודי!

מיד לאחר ההרשמה תקבלו מייל עם פירוט אפשרויות התזמון לבחירה

דילוג לתוכן