חֲמֵשֶׁת מִינֵי (א) דָּגָן שֶׁשְּׁלָקָן אוֹ (ב) כְּתָשָׁן וְעָשָׂה מֵהֶם תַּבְשִׁיל, כְּגוֹן מַעֲשֵׂה קְדֵרָה הָרִיפוֹת וְגֶרֶשׁ כַּרְמֶל וְדַיְסָא, אֲפִלּוּ עֵרֵב עִמָּהֶם דְּבַשׁ הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵהֶם, אוֹ מִינִים אֲחֵרִים הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵהֶם, מְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת וּלְבַסוֹף עַל הַמִּחְיָה; אֲבָל אִם לֹא נָתַן הַדָּגָן בַּתַּבְשִׁיל אֶלָּא לְדַבְּקוֹ וּלְהַקְפּוֹתוֹ, בָּטֵל בַּתַּבְשִׁיל.
כְּשֶׁנּוֹתְנִים קֶמַח לְתוֹךְ שְׁקֵדִים שֶׁעוֹשִׂים לַחוֹלֶה, אִם עוֹשִׂים כֵּן כְּדֵי שֶׁיִּסְעֹד הַלֵּב, מְבָרֵךְ בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת; וְאִם לְדַבֵּק (ג) בְּעָלְמָא, אֵינוֹ מְבָרֵךְ בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת; וְטוֹב לְהַחְמִיר וּלְגָמְעוֹ בְּתוֹךְ (ד) הַסְעֻדָּה לְאַחַר בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא, (ה) וּפָטוּר מִמַּה נַּפְשָׁךּ.
באר היטב
(ג) בעלמא. כ' הט''ז לכאורה נראה דאפי' אם החמשת מינים הם רוב כיון שאינם למאכל אין להם חשיבות מאכל לברך עליהם במ''מ ואע''ג דבשאר דברים אזלינן בתר רובא הכא גרע טפי שאינם בכלל מאכל כלל כיון שאינם אלא לדבק וא''כ אותן הלעקי''ך שהם עשוים בשביל הדבש והבשמים ממילא הוי הקמח רק לדיבוק בעלמא אין לברך עליהם במ''מ. אלא דאין להקל בכך כיון שיש לו הנאה חשובה עכ''פ מצד הריבוי ונראה דמשום ספק זה כ' הש''ע כאן וטוב להחמיר לגומעם בתוך הסעודה. ובס''ב כשזכר שנותנו לדבקו ולהקפותו לא כ' שם להחמיר בזה דשם מיירי שאין מה' מינים רוב אז ברור דהם בטלים כל שהם לדבק משא''כ כשיש רובא כנ''ל עכ''ל. מאכל שעושים מביצים וצוק''ר וכשמשימים אותו על האש נותנין בו קמח נראה דבטל לגבי הביצים והצוק''ר דאין נותנין לתוכו קמח כ''א לדבקו ולהקפותו ואין מברכין עליו אלא שהכל אבל ממ''ש הרב פר''ח ביו''ד סי' קי''ב ס''ק י''ז על הקיפט''י דהיינו שלוקחין תירוש ומרתיחין אותו על האור ומערבין עמו קמח ומתעבה והתירוש מרובה על הקמח דמברכין במ''מ כיון שמלבד ממה שמדבק ומקפה התערובת מכשירו ומתקנו נמי לאכילה ע''ש וכ''כ בספרו מים חיים בתשובתו שם סי' ח' ע''ש. וכ''כ מהר''א יצחקי בתשובתו זרע אברהם סי''א א''כ ה''ה הכא נמי כיון שמלבד ממה שמדבק מכשירו לאכילה מברך במ''מ. ולענין ברכה אחרונה כתב הפר''ח שם בתשובתו שיברך ברכה מעין ג'. ומהר''א יצחקי בתשובתו שם כתב שאם אכל שיעור שיהיה בו כזית דגן בכדי אכילת פרס יברך מעין ג' ואם לאו יברך בנ''ר עיין יד אהרן. לפ''ז אין ספק בלעקי''ך ולכ''ע מברך במ''מ ואחריו ברכה מעין ג' ודלא כט''ז: (ד) הסעודה. כ' הט''ז תמיה לי למה כתבו שאוכלם בתוך הסעודה אמאי לא אמר שיברך עליהם שהכל. דהא על הכל שאמר שהכל יצא. ונ''ל דכאן הוי ספק משום ברכה אחרונה דאם יצטרך לברך במ''מ יצטרך לברך אחריו מעין ג'. ובברכה אחרונה אין לומר אלא כפי שנתקנה מש''ה כ' דיאכלנה בתוך הסעודה. לפ''ז אם רוצה לאכול דבר זה וכן הלעקי''ך פחות מכזית ואז א''צ ברכה אחרונה יאמר לפניו שהכל ולאחריו ולא כלום וא''צ תוך הסעודה ע''ש ולפי מ''ש בס''ק שלפני זה אין ספק בלעקי''ך ולעולם מברך במ''מ: (ה) ופטור. ממ''נ כצ''ל:
באר היטב
(א) דגן. והם חטה ושעורה וכוסמין ושבולת שועל ושיפון אבל מה שאנו קורין טטרק''י אינן בכלל: (ב) כתשן. משמע דברישא מיירי ששלקן בלא כתישה וקשה דבסעיף ד' כתב כששלקו כשהגרעינן שלמים מברך בפה''א ואפשר דהכא מיירי ששלקו עד שנתמעך עיין מ''א: