כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים, אֵינָם אֶלָּא כְּשֶׁרוֹאֶה אוֹתָם מִשְּׁלֹשִׁים (ג) לִשְׁלֹשִׁים יוֹם, וְאָז הֵם חוֹבָה כְּמוֹ בְּפַעַם רִאשׁוֹנָה.
הָרוֹאֶה מָקוֹם שֶׁנַּעֲשָׂה נֵס לְיָחִיד, אֵינוֹ מְבָרֵךְ; אֲבָל הוּא עַצְמוֹ מְבָרֵךְ שֶׁעָשָׂה (ד) לִי נֵס בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְכָל יוֹצְאֵי (ה) יְרֵכוֹ גַּם כֵּן מְבָרְכִין שֶׁעָשָׂה נֵס לְאָבִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה.
באר היטב
(ד) לי נס. משמע בשבת דף ל''ג כשנעשה לאדם נס יתקן איזה צרכי רבים בעיר: (ה) יריכו. אפי' אותן שנולדו קודם לכן מ''א ע''ש. והיד אהרן חולק עליו ופסק דוקא בנולדים אחר הנס חייבים לברך ע''ש ואם רבים הם יוצאי חלציו ורואים כ''א המקום ההוא יאמרו שעשה נס לאבותינו:
מִי שֶׁנַּעֲשׂוּ לוֹ נִסִים הַרְבֵּה, בְּהַגִּיעוֹ לְאֶחָד מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ נֵס צָרִיךְ לְהַזְכִּיר כָּל שְׁאָר (ו) הַמְּקוֹמוֹת וְיִכְלֹל כֻּלָּם בִּבְרָכָה אַחַת.
באר היטב
(ו) המקומות. אבל יוצאי יריכו א''צ להזכיר שאר המקומות. מ''א:
באר היטב
(ג) לשלשים. וצריך שיהיו ל' יום חוץ מיום שראה בו ויום שעומד בו כגון אם ראה ביום א' צריך שיראה ביום ד' מ''א ע''ש ועיין יד אהרן: