בִּשְׁעַת (יב) הַקִּנְיָן יֵשׁ לוֹ לְבָרֵךְ, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, שֶׁאֵין הַבְּרָכָה אֶלָּא עַל יְדֵי שִׂמְחַת הַלֵּב שֶׁהוּא שָׂמֵחַ בִּקְנִיָּתָן, וּכְשֶׁיִּלְבְּשֵׁם מְבָרֵךְ: (יג) מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים.

קָנָה כֵּלִים שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶם הוּא (יד) וּבְנֵי בֵּיתוֹ, מְבָרֵךְ: הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב; אִם נָתְנוּ לוֹ בְּמַתָּנָה מְבָרֵךְ: הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, שֶׁהִיא טוֹבָה לוֹ (טו) וְלַנּוֹתֵן.

עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּב כָּל כָּךְ, כְּגוֹן חָלוּק, אוֹ מִנְעָלִים וְאַנְפְּלָאוֹת (פי' מִנְעָלִים קְטַנִּים שֶׁחוֹפִין רֹב הָרֶגֶל), אֵין לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם; וְאִם הוּא עָנִי וְשָׂמֵחַ בָּהֶם, (טז) יְבָרֵךְ. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ עָנִי אֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל חָלוּק וּמִנְעָלִים וְכַדּוֹמֶה, וְכֵן נוֹהֲגִין (טוּר בְּשֵׁם תוס' וּתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן ל''ו), הַמִּנְהָג לוֹמַר לְמִי שֶׁלּוֹבֵשׁ בֶּגֶד חָדָשׁ: תְּבַלֶּה וְתִתְחַדֵּשׁ. וְיֵשׁ מִי שֶׁכָּתַב שֶׁאֵין לוֹמַר כֵּן עַל מִנְעָלִים אוֹ בְּגָדִים הַנַּעֲשִׂים מֵעוֹרוֹת שֶׁל (יז) בְּהֵמָה דְּאִם כֵּן הָיוּ צְרִיכִים לְהָמִית בְּהֵמָה אַחֶרֶת תְּחִלָּה שֶׁיְּחַדֵּשׁ בֶּגֶד אַחֵר, וּכְתִיב: וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו (תְּהִלִּים קמה, ט) (מהרי''ו בִּפְסָקָיו) וְהִנֵּה הַטַּעַם חָלוּשׁ מְאֹד וְאֵינוֹ נִרְאֶה, מִכָּל מָקוֹם רַבִּים מַקְפִּידִים עַל זֶה שֶׁלֹּא לְאָמְרוֹ.