בִּשְׁעַת (יב) הַקִּנְיָן יֵשׁ לוֹ לְבָרֵךְ, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, שֶׁאֵין הַבְּרָכָה אֶלָּא עַל יְדֵי שִׂמְחַת הַלֵּב שֶׁהוּא שָׂמֵחַ בִּקְנִיָּתָן, וּכְשֶׁיִּלְבְּשֵׁם מְבָרֵךְ: (יג) מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים.
קָנָה כֵּלִים שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶם הוּא (יד) וּבְנֵי בֵּיתוֹ, מְבָרֵךְ: הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב; אִם נָתְנוּ לוֹ בְּמַתָּנָה מְבָרֵךְ: הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, שֶׁהִיא טוֹבָה לוֹ (טו) וְלַנּוֹתֵן.
באר היטב
(יד) ובני ביתו. אבל אם קנה כלים לו וכלים לבני ביתו מברך על שלו שהחיינו ועל של ב''ב מברך הטוב והמטיב ב''ח ונ''ל דר''ל לבניו אבל לעבדו ולשפתתו ה''ל כאלו מכרן להם דשכיר הוא בא בשכרו. מ''א: (טו) ולנותן. בתשו' פרח שושן כלל א' סי' י''ב כ' דהתוס' והרי''ף והרמב''ם לא ס''ל כהירושלמי הזה ובודאי אלו היה רואה הב''י כל הני רבוותא לא היה פוסק כהירושלמי ומש''ה העלה שם במקומות שנוהגים שעושים הלבשה לנערים יתומים שמברכין היתומים מלביש ערומים ושהחיינו ולא הטוב והמטיב ע''ש וכ''כ בשכנה''ג ומהר''ש אלגזי פסק דהיתומים יברכו מלביש ערומים ושהחיינו והטוב והמטיב ע''ש בתשו' שנדפסו בסוף ספר שמע שלמה ולכ''ע לא יברך הטוב רק המקבל ולא הנותן. שם בפרח שושן ועיין מ''א וט''ז ובס' בני חייא וביד אהרן:
עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּב כָּל כָּךְ, כְּגוֹן חָלוּק, אוֹ מִנְעָלִים וְאַנְפְּלָאוֹת (פי' מִנְעָלִים קְטַנִּים שֶׁחוֹפִין רֹב הָרֶגֶל), אֵין לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם; וְאִם הוּא עָנִי וְשָׂמֵחַ בָּהֶם, (טז) יְבָרֵךְ. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ עָנִי אֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל חָלוּק וּמִנְעָלִים וְכַדּוֹמֶה, וְכֵן נוֹהֲגִין (טוּר בְּשֵׁם תוס' וּתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן ל''ו), הַמִּנְהָג לוֹמַר לְמִי שֶׁלּוֹבֵשׁ בֶּגֶד חָדָשׁ: תְּבַלֶּה וְתִתְחַדֵּשׁ. וְיֵשׁ מִי שֶׁכָּתַב שֶׁאֵין לוֹמַר כֵּן עַל מִנְעָלִים אוֹ בְּגָדִים הַנַּעֲשִׂים מֵעוֹרוֹת שֶׁל (יז) בְּהֵמָה דְּאִם כֵּן הָיוּ צְרִיכִים לְהָמִית בְּהֵמָה אַחֶרֶת תְּחִלָּה שֶׁיְּחַדֵּשׁ בֶּגֶד אַחֵר, וּכְתִיב: וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו (תְּהִלִּים קמה, ט) (מהרי''ו בִּפְסָקָיו) וְהִנֵּה הַטַּעַם חָלוּשׁ מְאֹד וְאֵינוֹ נִרְאֶה, מִכָּל מָקוֹם רַבִּים מַקְפִּידִים עַל זֶה שֶׁלֹּא לְאָמְרוֹ.
באר היטב
(טז) יברך. ועשיר גדול שקנה כלים חשובים שאין שמח בהם ואין נחשבים לו לא יברך. כנה''ג בשם הרדב''ז מ''א: (יז) בהמה. אפי' טמאה כגון פי''א בל''א אפי' הוא ממין אחר רק שתפור תחתיו מעורות בהמה. כנה''ג שם ומ''א:
באר היטב
יב) הקנין. דהיינו משעה שקנה הבגד אע''פ שצריך ליתן אותו לחייט לעשותו ממנו מלבוש ט''ז. ומ''א כתב דוקא כשקנה כלי כמו שהיא אבל אם קנה ונתן לאומן לעשות כלי אינו מברך אלא כשישתמש בו ע''ש: (יג) מלביש ערומים. והקונה כובע יברך עוטר ישראל ובאבנט אוזר ישראל הלק''ט ח''א סי' ה' והמני''ח כתב שם בלא שם ומלכות: