א הָרוֹאֶה (א) מֶרְקוּלִיס אוֹ שְׁאָר עַכּוּ''ם, אוֹמֵר: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁנָּתַן אֶרֶךְ אַפַּיִם לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ; וְאִם רוֹאֶה אוֹתָהּ בְּתוֹךְ ל' יוֹם, אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ. הגה: (ב) וְהָאִדָּנָא אֵין מְבָרְכִים זֹאת הַבְּרָכָה, שֶׁהֲרֵי אָנוּ מְגֻדָּלִים בֵּינֵיהֶם וְרוֹאִים אוֹתוֹ תָּמִיד.
הָרוֹאֶה מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמֶּנּוּ ע'' א, אִם הוּא בָּאָרֶץ יִשְׂרָאֵל, אוֹמֵר: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָקַר ע'' א מֵאַרְצֵנוּ; וְאִם הוּא בְּחוּץ לָאָרֶץ, אוֹמֵר: שֶׁעָקַר ע'' א מֵהַמָּקוֹם הַזֶּה, וְאוֹמֵר בִּשְׁתֵּיהֶן: כְּשֵׁם שֶׁעָקַרְתָּ אוֹתָהּ מֵהַמָּקוֹם הַזֶּה כֵּן תַּעֲקֹר אוֹתָהּ מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת וְהָשֵׁב לֵב עוֹבְדֵיהֶם לְעָבְדֶּךָ. הגה: וְאִם נֶעֶקְרָה עַכּוּ''ם מִמָּקוֹם אֶחָד וּנְתַנּוּהָ בְּמָקוֹם אַחֵר, מְבָרֵךְ עַל מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה שֶׁעָקַר עַכּוּ''ם, וְעַל מָקוֹם שֶׁנְּתַנּוּהָ לְשָׁם, שֶׁנָּתַן אֶרֶךְ אַפַּיִם (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תוס' וִירוּשַׁלְמִי).
הָרוֹאֶה בָּבֶל הָרִשְׁעָה, אוֹמֵר: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱרִיב בָּבֶל הָרִשְׁעָה; רָאָה בֵּיתוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר, אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱרִיב בֵּיתוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע; רָאָה גֹּב אֲרָיוֹת אוֹ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ, אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה נִסִים לַצַּדִּיקִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְעַיֵּן לְעֵיל סי' רי''ח סָעִיף ז'.
באר היטב
(א) מרקוליס. פי' חילוף קילוס דאסור להזכיר ע''א בשמה: (ב) תמיד. אפי' הולך לעיר אחרת כיון שראה כיוצא בזה בעירו וה''ה קטן שהגדיל ל''צ לברך כיון שראה בקטנותו מ''א וכתב הב''ח בשם ספר האשכול השמר לך לראות קניגנאות של עכו''ם וה''ה מחולתם או שום דבר שמחתם ואם תשמע קול עכו''ם שמחים האנח ותצער על חרבן ירושלים ותתפלל להקדוש ב''ה עליה ובפ''ק דע''ז דף י''ח דאפי' ההולך לקניגאות של ישראל הרי זה מושב לצים: