ההלכה היומית
מוצש"ק ואתחנן יא' אב תשפ"ו
סימן רכט - ברכת הקשת וחמה בתקופתה
סעיף א'

הָרוֹאֶה הַקֶּשֶׁת, אוֹמֵר: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם זוֹכֵר הַבְּרִית (א) נֶאֱמָן בִּבְרִיתוֹ וְקַיָּם בְּמַאֲמָרוֹ; וְאָסוּר (ב) לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ בְּיוֹתֵר.

באר היטב

(א) נאמן. והאומרים נאמן בבריתו ואח''כ בא''י זוכר הברית טועים הם. ט''ז כנה''ג: (ב) להסתכל. והמסתכל בו ביותר עיניו כהות. של''ה:

סימן רכט - ברכת הקשת וחמה בתקופתה
סעיף ב'

הָרוֹאֶה חַמָּה בִּתְקוּפָתָהּ, וְהוּא מִכ''ח לְכ''ח שָׁנָה, וְהַתְּקוּפָה בִּתְחִלַּת לֵיל ד', כְּשֶׁרוֹאֶה אוֹתָהּ בְּיוֹם ד' (ג) בַּבֹּקֶר, אוֹמֵר: בָּרוּךְ עוֹשֵׂה בְרֵאשִׁית; וְכֵן מְבָרֵךְ גַּם כֵּן כְּשֶׁרוֹאֶה לְבָנָה בְּטַהֲרָתָהּ, וְכוֹכָבִים בְּמִשְׁמְרוֹתָם, וּמַזָּלוֹת בְּעִתָּם, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁתַּחֲזֹר הַלְּבָנָה בִּתְחִלַּת מַזַּל טָלֶה בִּתְחִלַּת הַחֹדֶשׁ, וְלֹא תִּהְיֶה נוֹטָה לֹא לַצָּפוֹן וְלֹא לַדָּרוֹם, וְכֵן כְּשֶׁיַּחְזְרוּ כָּל כּוֹכָב מֵחֲמִשָּׁה (ד) הַנִּשְׁאָרִים לִתְחִלַּת מַזַּל טָלֶה, וְלֹא יְהֵא נוֹטֶה לֹא לַצָּפוֹן וְלֹא לַדָּרוֹם, וְכֵן בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְאֶה מַזַּל טָלֶה עוֹלֶה מִקְצוֹת הַמִּזְרָח.

באר היטב

(ג) בבוקר. משמע מיד בהנץ החמה וכן מהרי''ל ציוה להכריז בערב שלמחר יזהר כל אדם כשרואה הנץ החמה יברך ומ''ב כתב שבשחרית כשיוצאים מבה''כ מתאספים הקהל יחד ומברכין ברכה זו כן נהג מוהר''ש וכן דעתי לעשות אי''ה עכ''ל וכתב המ''א ונ''ל דאם לא בירך עד אחר ג' שעות לא יברך שכבר עברה ממקום הזה: (ד) הנשארים. הם שבתי צדק מאדים נוגה כוכב:

סימן רל - דין קצת ברכות פרטיות
סעיף א'

הַמִּתְפַּלֵּל עַל מַה שֶּׁעָבַר, כְּגוֹן שֶׁנִּכְנַס לְעִיר וְשָׁמַע קוֹל צְוָחָה בָּעִיר, וְאָמַר: יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יְהֵא קוֹל זֶה בְּתוֹךְ בֵּיתִי; אוֹ שֶׁהָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת (א) אַחַר מ' יוֹם לְעִבּוּרָהּ, וְאָמַר: יְהִי רָצוֹן שֶׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר, הֲרֵי זֶה תְּפִלַּת שָׁוְא, אֶלָּא יִתְפַּלֵּל אָדָם עַל הֶעָתִיד לָבֹא, וְיִתֵּן הוֹדָאָה עַל שֶׁעָבַר, כְּגוֹן הַנִּכְנָס לַכְּרַךְ, אוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ שֶׁתַּכְנִיסֵנִי לַכְּרַךְ הַזֶּה לְשָׁלוֹם; נִכְנַס בְּשָׁלוֹם, אוֹמֵר: מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ שֶׁהִכְנַסְתַּנִּי לַכְּרַךְ הַזֶּה לְשָׁלוֹם; בִּקֵּשׁ לָצֵאת, אוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ שֶׁתּוֹצִיאֵנִי מִכְּרַךְ זֶה לְשָׁלוֹם; יָצָא בְּשָׁלוֹם, אוֹמֵר: מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁהוֹצֵאתָנִי מִכְּרַךְ זֶה לְשָׁלוֹם, וּכְשֵׁם שֶׁהוֹצֵאתָנִי לְשָׁלוֹם כֵּן תּוֹלִיכֵנִי לְשָׁלוֹם וְכו', עַד בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. וְזוֹ הִיא (ב) תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ שֶׁנִּכְתְּבָה הִיא וְכָל דִּינֶיהָ (ג) בְּסִימָן ק ''י.

באר היטב

(א) אחר מ'. דתוך מ' יום מועיל תפלה: (ב) תפלת הדרך. ואם כבר אמר ת''ה בשחרית אומר מודה אני וכו' עד לשלום עיין מ''א וט''ז: (ג) בסימן ק''י. משמע דאף שיצא מהכרך לא יאמר עד שיחזיק בדרך ע''ש:

מוצש"ק ואתחנן יא' אב תשפ"ו

אנחנו שולחים למייל (בתזמון שאתם בוחרים)
תוכן תורני מרתק וייחודי!

מיד לאחר ההרשמה תקבלו מייל עם פירוט אפשרויות התזמון לבחירה

דילוג לתוכן