לֹא יֵשֵׁב אָדָם לְהִסְתַּפֵּר סָמוּךְ (ב) לַמִּנְחָה, עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל; וְלֹא יִכָּנֵס לַמֶּרְחָץ וְלֹא לְבֻרְסְקִי (מָקוֹם שֶׁמְּעַבְּדִין שָׁם הָעוֹרוֹת), וְלֹא לְדִין וְלֹא לֶאֱכֹל, אֲפִלּוּ (ג) סְעֻדָּה קְטַנָּה סָמוּךְ לְמִנְחָה גְּדוֹלָה; וְאִם (ד) הִתְחִיל בְּאַחַת מִכָּל אֵלּוּ, אֵינוֹ מַפְסִיק אַף עַל פִּי שֶׁהִתְחִיל בְּאִסוּר; וְהוּא שֶׁיְּהֵא שְׁהוּת בַּיּוֹם לְהִתְפַּלֵּל אַחַר שֶׁיִּגְמֹר סְעוּדָתוֹ אוֹ מְלַאכְתּוֹ, אֲבָל אִם אֵין שְׁהוּת לְהִתְפַּלֵּל אַחַר כָּךְ, צָרִיךְ (ה) לְהַפְסִיק מִיָּד; וּמֵאֵימָתַי הַתְחָלַת תִּסְפֹּרֶת, מִשֶּׁיַּנִּיחַ סוּדָר שֶׁל סַפָּרִים עַל בִּרְכָּיו; וְהַתְחָלַת מֶרְחָץ, מִשֶּׁיִּפְשֹׁט לְבוּשׁוֹ הָעֶלְיוֹן; וְהַתְחָלַת בֻּרְסְקִי, מִשֶּׁיִּקְשֹׁר בֶּגֶד בֵּין כְּתֵפָיו כְּדֶרֶךְ הַבּוּרְסְקִים; וְהַתְחָלַת דִּין, אִם הָיוּ עֲסוּקִים בּוֹ, מִשֶּׁיַּתְחִילוּ בַּעֲלֵי דִּינִים לִטְעֹן, וְאִם לֹא הָיוּ עֲסוּקִים בּוֹ, מִשֶּׁיִּתְעַטְּפוּ הַדַּיָּנִים, וּלְדִידָן מִשֶּׁיֵּשְׁבוּ אַדַּעְתָּא לָדוּן; וְהַתְחָלַת אֲכִילָה מִשֶּׁיִּטֹּל (ו) יָדָיו. הגה: וְיֵשׁ חוֹלְקִים וּסְבִירָא לְהוּ דִּסְעֻדָּה קְטַנָּה מֻתָּר, וְאֵינוֹ אָסוּר רַק בִּסְעֻדַּת נִשּׂוּאִין אוֹ מִילָה (טוּר בְּשֵׁם רַבֵּנוּ תָּם); וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ סְעֻדָּה גְּדוֹלָה סָמוּךְ לְמִנְחָה גְּדוֹלָה שָׁרֵי (בַּעַל הַמָּאוֹר וְהַג''מ פ''ק דְּשַׁבָּת); וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּסְעֻדָּה קְטַנָּה אֲפִלּוּ סָמוּךְ לְמִנְחָה קְטַנָּה שָׁרֵי (טוּר בְּשֵׁם ר''י); וְנָהֲגוּ לְהָקֵל כִּשְׁתֵּי הַסְּבָרוֹת, דְּהַיְנוּ בִּסְעֻדָּה גְּדוֹלָה סָמוּךְ לְמִנְחָה גְּדוֹלָה, וּבִסְעֻדָּה קְטַנָּה סָמוּךְ לְמִנְחָה קְטַנָּה; וְאֶפְשָׁר הַטַּעַם מִשּׁוּם דְּעַכְשָׁיו קוֹרִין לְבֵית הַכְּנֶסֶת, לֹא חַיְישִׁינָן דִּלְמָא יִפְשַׁע וְלֹא יִתְפַּלֵּל (אֲגֻדָּה פ''ק דְּשַׁבָּת), וְעַיֵּן לְעֵיל סי' פ''ט; מִיהוּ בִּסְעֻדָּה גְּדוֹלָה יֵשׁ לְהַחְמִיר אֲפִלּוּ סָמוּךְ לְמִנְחָה גְּדוֹלָה, וַאֲפִלּוּ אִם הִתְחִיל קֹדֶם לָכֵן, כְּשֶׁמַּגִּיעַ מִנְחָה קְטַנָּה וְהַשָּׁעָה (ז) עוֹבֶרֶת, צָרִיךְ לָקוּם וּלְהִתְפַּלֵּל (טוּר וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַפּוֹסְקִים).
וְהָא דְּאָסוּר לֶאֱכֹל סְעֻדָּה קְטַנָּה, הַיְנוּ כְּשֶׁקּוֹבֵעַ לִסְעֻדָּה; אֲבָל לִטְעֹם, דְּהַיְנוּ אֲכִילַת פֵּרוֹת, מֻתָּר. וְהוּא הַדִּין לֶאֱכֹל פַּת (ח) כַּבֵּיצָה כְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם אוֹכֵל, בְּלֹא קֶבַע, מֻתָּר.
באר היטב
(ח) כביצה. דוקא ולא יותר. ונ''ל דלשתיה יותר מכביצה נמי אסור עיין מ''א:
מִי שֶׁהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַמִּנְחָה לְאַחַר ו' שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה וּלְמַעְלָה, (א) יָצָא. וְעִקַּר זְמַנָּהּ מִט' שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה וּלְמַעְלָה עַד הַלַּיְלָה לְרַבָּנָן, וּלְרַבִּי יְהוּדָה עַד פְּלַג הַמִּנְחָה שֶׁהוּא עַד סוֹף י'' א שָׁעוֹת חָסֵר רָבִיעַ. הגה: וּמְשַׁעֲרִינָן (ב) שָׁעוֹת אֵלּוּ לְפִי עִנְיַן הַיּוֹם, וְאַף אִם הַיּוֹם אָרֹךְ מְשַׁעֲרִינַן (ג) לְי''ב שָׁעוֹת וְהֵם נִקְרָאִים שָׁעוֹת זְמַנִּיּוֹת, וְכֵן כָּל מָקוֹם שֶׁשִּׁעֲרוּ חֲכָמִים בְּשָׁעוֹת, מְשַׁעֲרִינַן לְשָׁעוֹת אֵלּוּ (רַמְבַּ''ם בְּפי' הַמִּשְׁנָה בְּפ''ק דִּבְרָכוֹת), וְאַסִיקְנָא, דְּעָבַד כְּמַר, עָבַד; וּדְעָבַד כְּמַר, עָבַד; וְהוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה לְעוֹלָם כְּחַד (ד) מִינַיְיהוּ, שֶׁאִם עוֹשֶׂה כְּרַבָּנָן וּמִתְפַּלֵּל מִנְחָה עַד הַלַּיְלָה, שׁוּב אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה; וְאִם עוֹשֶׂה כְּר' יְהוּדָה וּמִתְפַּלֵּל עַרְבִית מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה; וְעַכְשָׁו שֶׁנָּהֲגוּ לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת מִנְחָה עַד הַלַּיְלָה, אֵין לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת עַרְבִית קֹדֶם שְׁקִיעַת הַחַמָּה; וְאִם בְּדִיעֲבַד הִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת עַרְבִית מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, יָצָא. וּבִשְׁעַת הַדַּחַק, יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת עַרְבִית מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה. הגה: וּלְדִידָן בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁנּוֹהֲגִין לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית מִפְּלַג הַמִּנְחָה, אֵין לוֹ לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה אַחַר כָּךְ; וּבְדִיעֲבַד אוֹ בִּשְׁעַת הַדַּחַק, יָצָא אִם מִתְפַּלֵּל מִנְחָה עַד הַלַּיְלָה, דְּהַיְנוּ (ה) צֵאת הַכּוֹכָבִים (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם אֹהֶל מוֹעֵד וְרַשְׁבָּ''א).
באר היטב
(א) יצא. אם בדיעבד התפלל בתחלת שעה שביעית דהיינו אחר ו' שעות לא יצא מ''א והיד אהרן. ובית יעקב סי' צ''א פסק דיצא: (ב) שעות אלו. דהיינו מהנץ החמה עד סוף שקיעתה והוא כמו רביעית שעה קודם צ''ה עיין מ''א: (ג) לי''ב שעות. ר''ל שהיום משערין לי''ב חלקים אפי' אם יהיה ארוך י''ח שעות וכל חלק נקרא שעה. וע''ל סי' פ''ט ס''ק ג': (ד) כחד מינייהו. פירוש שלא ינהוג פעם כך ופעם כך ומכ''ש שלא יתפלל ביום אחד מנחה אחר פלג המנחה וערבית קודם צ''ה. מ''א: (ה) צ''ה. ז''ל ד''מ מהרי''ל היה מתפלל מנחה בשעת הדחק סמוך לצ''ה ואמר אע''פ שנראה בעיר לילה מ''מ עדיין יום הוא עכ''ל. וכתב המ''א ודוקא בעיר שבתיה גבוהין או יושבת בעמק. ועכשיו נוהגין להתפלל מנחה ומעריב סמוכין זה לזה כי סוברין כרבנן ומה שמתפללין ערבית קודם הלילה היינו מפני הדוחק שטורח הוא לאסוף הציבור שנית. ויחיד שלא התפלל בבה''כ ימתין עד הלילה. וצריך ליזהר שלא יתפללו ערבית קודם פלג המנחה. מ''א:
באר היטב
(ב) למנחה. היינו חצי שעה קודם. ולא יחזיק אז ילד בחיקו שמא יטנף בגדיו ובעוד שיחזור אחר המים יעבור זמן מנחה או יתאחר לבוא לבה''כ. ס''ח סי' י''ח: (ג) סעודה קטנה. דלמא אתו לאמשוכי. כתב מהרי''ל בהלכות פסח ונ''ל דה''ה מי שלא התפלל ערבית עם הציבור אסור במלאכה ובלמוד עד שיתפלל אבל בשחרית כיון שהציבור מתפללין לא חיישינן שמא יפשע ומה''ט נהגו לאכול אחר זמן מנחה קטנה ועוד דהשמש מזכיר וקורא לבה''כ אבל במקום שאין שם מנין אסור ללמוד בשחרית קודם שיתפלל עכ''ל. וכ''ה לעיל סי' פ''ט ס''ו והא דאמרינן בברכות שלא יאמר אדם אוכל ואשתה תחלה ואח''כ אקרא ק''ש אלא נכנס לבה''מ וקורא ושונה ואח''כ קורא ק''ש מיירי קודם זמנה דהיינו חצי שעה קודם הזמן דאסור באכילה ומותר בלימוד כדי שלא יהא יושב ובטל חצי שעה אבל כשהגיע הזמן אסור ללמוד אא''כ במקום שיש ציבור ע''ל סימן פ''ט ס''י. מ''א: (ד) התחיל. אפי' אחר מנחה גדולה אין מפסיקין אפי' כשיגיע זמן מנחה קטנה ואם התחילו סמוך למנחה קטנה מפסיקין אפי' יש שהות. וכל הפטור ומפסיק נקרא הדיוט עיין מ''א: (ה) להפסיק מיד. אפי' עוד היום גדול כל שיודע שתמשך סעודתו עד שתחשך צריך להפסיק מיד. ואפי' התחיל בהיתר מפסיק. מ''א: (ו) ידיו. ולמי שרגיל להתיר איזורו בשעת אכילה משיתיר איזורו אפי' קודם נטילה: (ז) עוברת. ע''ל ס''ק ה' דאפי' עוד היום גדול צריך להפסיק אם יודע שתמשך סעודתו עד שתחשך. כתב ב''ח כשיש חתונה בשבת ולא יצאו מבה''כ עד אחר חצות יתפללו מנחה בצבור ואח''כ יאכלו דסעודת נשואין הוי סעודה גדולה אבל סעודת שבת בביתו לא מיקרי סעודה גדולה: